בהמשך לשאלה של yayayay
שלום ליוגי בר ולכולם, קראתי את השאלה והתגובה מלמטה על "הידע האמיתי", הטלת הספק וכו'. גם אני מסכימה שהידע האמיתי, צריך לבוא מתוכי ומתוך עבודה אישית שלי ועד אז (כלומר עד שאני מגיעה לידע מתוך עצמי), להטיל ספק בכל. אז אני חוזרת לנושא שהעליתי כאן בזמנו, לגבי המורה הרוחני: בכל זאת אני לא מבינה, למה בכל זאת, למרות כל מה שנאמר כאן, במסורת היוגית נהוג לעשות, מה שאני קוראת לו "פולחן אישיות" למורה. למה צריך את התמונות, את הטקסים שמתבצעים על המורה, חזרה על השמות שלו וכו'? אני מבינה שאפשר להעריץ מורה רוחני וללכת בדרכו אבל בשביל מה צריך את כל הפולחן הזה? ואיך זה מסתדר עם העבודה העצמית והחקירה הפנימית? איך באמת תיתכן חקירה פנימית ועבודה עצמית כאשר הולכים בצורה עיוורת אחרי מורה, גדול ומואר ככל שיהיה?
שלום ליוגי בר ולכולם, קראתי את השאלה והתגובה מלמטה על "הידע האמיתי", הטלת הספק וכו'. גם אני מסכימה שהידע האמיתי, צריך לבוא מתוכי ומתוך עבודה אישית שלי ועד אז (כלומר עד שאני מגיעה לידע מתוך עצמי), להטיל ספק בכל. אז אני חוזרת לנושא שהעליתי כאן בזמנו, לגבי המורה הרוחני: בכל זאת אני לא מבינה, למה בכל זאת, למרות כל מה שנאמר כאן, במסורת היוגית נהוג לעשות, מה שאני קוראת לו "פולחן אישיות" למורה. למה צריך את התמונות, את הטקסים שמתבצעים על המורה, חזרה על השמות שלו וכו'? אני מבינה שאפשר להעריץ מורה רוחני וללכת בדרכו אבל בשביל מה צריך את כל הפולחן הזה? ואיך זה מסתדר עם העבודה העצמית והחקירה הפנימית? איך באמת תיתכן חקירה פנימית ועבודה עצמית כאשר הולכים בצורה עיוורת אחרי מורה, גדול ומואר ככל שיהיה?