יש לכך כמה גורמים:
- ברטניה במשך עשרות השנים באחרונות, החל משנות ה70' נתנה למוסלמים קיצוניים שבינהם אנשי דת בכירים להגר למדינה. - בחסות העובדה שבריטניה היא מדינה דמוקרטית וליברלית היה חופש בלתי מבוקר ומפוקח, על אותם מוסלמים קיצוניים וכן אנשי דת להפיץ את האידיאולגיה הארסית שלהם, בין אם זה בדרשות במסגדים, ספרים וחוברות, קלטות, פאטוות. - למרות השיעור הגבוהה של האקדמאים בין אותם מוסלמים, ולמרות שרובם לא בני המעמד הנמוך ביותר אלא מעמד בינוני לכל דבר המסגרת הקהילתית והמשפחתית לא נשברה אלא נשמרה בקנאות, כך שיצא שגם המוסלמים הקיצונים וגם הלא קיצוניים לא באמת השתלבו או ניסו להשתלב בחברה הבריטית, ממש כמו בצרפת והשאר אירופה, לכן עולמם היה מה שהם ניזונו ממנו, תעמולה איסלמית מהבית, לא היה באמת פלורליזם של דיעות, שום פתיחות אמיתית. - המוסלמים המתונים מעדיפים להאשים את "המערב" במקום לעשות בדק בית, מעדיפים לגלגל את העיניים לשמיים ולהגיד על אלה שכן מעורבים בטרור "הם לא באמת מוסלמים", אבל כאשר השלטונות פונים אלהם או מתחילים בבדיקות, מעקבים ופיקוח אותה קהילה ישק מתחילה לבכות על "גזענות" מעניין, השלטונות לא יכולים למנוע, בטח שלא באופן גורף את הקיצוניות מתוך הקהילה המוסלמיתף הם רק יכולים למנוע פיגוע כזה או אחר, מי שכן יכול למנוע את הקיצוניות זו אלה רק המוסלמים עצמם, הם אלה שמבינים את הרקע, מנטליות והתרבות שלהם וקובעי דעת הקהל שלהם, הם ורק הם יכולים להשפיע אן פניהם לקיצוניות ובדלנות או מתינות והשתלבות. - ה"סובלנות" בבריטניה, בייחוד מה שנקרא החוגים הליברלים ויפי הנפש, אלה באופו קבוע מתנגדים לישראל וארצות הברית ישנה התעלמות במודע מגילויי הקיצוניות והשנאה שיוצאים מחוגים מוסלמים מסויימים, הם תמיד יודעים "להסביר" אותם (איזו יומרנות) והנה הקיצוניות מקבלת לגטימציה. - הליברליות וההתייפיפות נפש של בריניה הגיעו גם לחינוך הבריטי, בטח כמו בכל אירופה, דבר שמתאפיין המיוחד כ"חוסר דרך" פעם אירופה זה היה שאילת שאלות, קידמה תרבותית וטכנולוגית, היום זה מצב של הכל מותר, אין טוב ואין רע, כל אחד עושה באמת עושה מה שהוא רוצה מה שהוביל לוואקום מסויים, וואקום טבעו להתמלא, לכן אין להתפלות על כך הטרור האיסלמי ההריניה היא של מוסלמים בריטים שנולדו, התחנכו בבתי ספר בריטיים, אוניברסיטאות בריטיות, הם לא עניים, הם לא תחת דיכוי וכיבוש, הם בחרו לאמץ אידאולגיה ומטרה גם מאחר שהממסד החינוכי הבריטי לא היה שם כדי להוות אלטרנטיבה.
