בהמשך לשרשור הנקה ../images/Emo10.gif
אתן בטח זוכרות שכשחזרתי לעבודה לפני כחודשיים מתן התחיל עם שביתה (לא סתם שם המשפחה שלו זה פרץ...חסר רק שפם) אז מאד התבעסתי מזה אבל שאבתי קצת במשך היום ובלילות הוא ינק מתוך שינה (מתוק שלי...). אז זהו גם זה נגמר...לפני כמה לילות הוא הפסיק לינוק גם בלילה. התחלתי לשאוב שאיבת בוקר גדולה. אז אתמול הלכו לפח 200 CC של חלב שאוב כי לא שמתי לב שהמשאבה לא שטופה עד הסוף ויש בה שאריות סבון, והיום (כנראה אות משמים) שאבתי את 80 ה-CC האחרונים כי המשאבה שבקה חיים (והחלב הולך ומתייבש). אני לא מאמינה שאני כותבת את זה. אחרי הכל הנקתי מלא 3 חודשים והנקה חלקית די יפה (כחצי מהאוכל שלו ביום ) במשך עוד כמעט חודשיים. סך הכל לא רע נכון? ואני יושבת ממש עם דמעות בעינים. זהו נגמרה ההנקה. נגמרה תקופה. הילד שלי כבר "לא צריך" אותי יותר-יש לו בקבוק והוא אפילו מעדיף אותו על אמא...אני לא מאמינה שאני כותבת את זה ואני לא מאמינה שאני ממש באבל... הוא ממהר הילד שלי. ממהר להתהפך, ממהר לגלות את העולם, ממהר להפסיק לינוק. וכל דבר כזה איפשהו הולך ומרחיק אותו ממני הולך ומקטין את התלות שלו בי...נכון. זה מה שאני רוצה. אני כאן בשביל שיהפוך לבן אדם עצמאי, לא תלותי, בטוח בעצמו ובמעשיו, אבל איפשהו קיים הצורך האגואיסטי הזה שלי של ידיעה שרק אני יכולה לתת לו משהו יותר טוב מכולם ואת הדבר הכי טוב-חלב אם, והנה זה נגמר...סליחה על ההשפתחות אבל אני יושבת פה ובוכה
אתן בטח זוכרות שכשחזרתי לעבודה לפני כחודשיים מתן התחיל עם שביתה (לא סתם שם המשפחה שלו זה פרץ...חסר רק שפם) אז מאד התבעסתי מזה אבל שאבתי קצת במשך היום ובלילות הוא ינק מתוך שינה (מתוק שלי...). אז זהו גם זה נגמר...לפני כמה לילות הוא הפסיק לינוק גם בלילה. התחלתי לשאוב שאיבת בוקר גדולה. אז אתמול הלכו לפח 200 CC של חלב שאוב כי לא שמתי לב שהמשאבה לא שטופה עד הסוף ויש בה שאריות סבון, והיום (כנראה אות משמים) שאבתי את 80 ה-CC האחרונים כי המשאבה שבקה חיים (והחלב הולך ומתייבש). אני לא מאמינה שאני כותבת את זה. אחרי הכל הנקתי מלא 3 חודשים והנקה חלקית די יפה (כחצי מהאוכל שלו ביום ) במשך עוד כמעט חודשיים. סך הכל לא רע נכון? ואני יושבת ממש עם דמעות בעינים. זהו נגמרה ההנקה. נגמרה תקופה. הילד שלי כבר "לא צריך" אותי יותר-יש לו בקבוק והוא אפילו מעדיף אותו על אמא...אני לא מאמינה שאני כותבת את זה ואני לא מאמינה שאני ממש באבל... הוא ממהר הילד שלי. ממהר להתהפך, ממהר לגלות את העולם, ממהר להפסיק לינוק. וכל דבר כזה איפשהו הולך ומרחיק אותו ממני הולך ומקטין את התלות שלו בי...נכון. זה מה שאני רוצה. אני כאן בשביל שיהפוך לבן אדם עצמאי, לא תלותי, בטוח בעצמו ובמעשיו, אבל איפשהו קיים הצורך האגואיסטי הזה שלי של ידיעה שרק אני יכולה לתת לו משהו יותר טוב מכולם ואת הדבר הכי טוב-חלב אם, והנה זה נגמר...סליחה על ההשפתחות אבל אני יושבת פה ובוכה