בהפלה הקודמת פניתי לטיפול

[עצובה361]

בהפלה הקודמת פניתי לטיפול

דמיון מודרך אני ממש לא מתחברת. הייתי אצל מטפלת BOT שזה ממש מוכוון לטיפול אחרי טראומות לידה כאלו ואחרות אחרי 3 טיפולים הפסקתי כי אפילו שם לא הרגשתי מתחברת ושבאמת מבינים אותי....
אולי זה עזר קצת ...אבל המצב שהגעתי אליו היום הפיל אותי בחזרה לתהום עמוקה יותר.
טיפול תרופתי זה המוצא האחרון...אעשה הכול כדי לא להזדקק לזה.
תודה לכן שוב בנות זה לא מובן מאליו

 

[כבשה0פועה]

טיפול תרופתי

קודם כל - אין מלים לנחם על האבדנים שלך

.
מניחה שעוד מעט תכנסנה לכאן שירה, איןאריות ואחרות - שתחלוקנה מנסיונן לגבי טיפול תרופתי. ככל הזכור לי - נדרש זמן (שבועות בודדים) עד להשפעת הכדורים.
כמתבוננת מהצד אני מעודדת אותך לשקול בכל זאת, ולפחות לקבוע עם רופא/ה שיוכל להפנות אותך לטיפול כזה כך שהאופציה תהיה פתוחה (ולא תצטרכי להמתין אם תחליטי בכל זאת). עברת המון בשנה האחרונה. המון. טיפול תרופתי במצב כזה הוא אופציה טובה, ומנקודת השקפתי לא מוצא אחרון (לא מתייג חלילה, לא אמור לפגוע לטווח רחוק, אלא מציל אותך בנקודת הזמן הזאת מהתהום. מציל אותך - וגם מאפשר לשני הבנים האהובים שלך אמא מתפקדת ).
שוב -

.

 

[כבשה0פועה]

חלילה שלא ישתמע שכתבתי מתוך ביקורת או שיפוטיות על ההצהרה שלך

 

[שירהד1]

או.קיי- טוב שאת יודעת מה לא מתאים לך. זו התחלה טובה-

יש לי כמה דברים לכתוב הן כמטפלת והן כמטופלת לשעבר:
1. הדבר הכי חשוב בטיפול הוא החיבור, הקשר והכימיה בין המטפל למטופל. בלי זה- שום דבר לא יעבוד. והחיבור הזה לא תמיד נוצר, בלי קשר למקצועיות אשת המקצוע או איש המקצוע.
2. לכל אחת מתאימה דרך אחרת, וזה בסדר גמור. אנחנו אנשים שונים, ומתחברים לדברים שונים. תפקיד המטפלת הוא לא רק להבין מה המצב, אלא גם לתת דרכי התמודדות המתאימות עבורך כאדם אינדיבידואלי.
3. תהליך טיפולי צריך להתחיל עם אנמנזה לצורך היכרות והבנת המצב.כמו כן, חשוב לבצע תיאום ציפיות, ולפי כל אלו- יש לקבוע מטרות טיפול ברות השגה, ומהן לגזור שיטות עבודה.

כאמור, כפי שאני תמיד כותבת- הפורום, נפלא ככל שיהיה, אינו יכול (ואינו צריך) להוות תחליף לטיפול אישי.

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה לנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[שירהד1]

מוסיפה התייחסות לגבי טיפול תרופתי-

אני בהחלט בעד, כמובן לאחר התייעצות רפואית עם גורמים המוסמכים לכך (אני תמיד ממליצה על ד"ר ורד בר הנפלאה, פסיכיאטרית נשים, שהייתי מטופלת שלה בהריון עם מעיין).
בנוסף, הטיפול התרופתי בעיניי הוא חלק מטיפול, וצריך להתלוות ללקיחתו גם טיפול רגשי כלשהו. הוא לא פותר הכל בכלל, אלא מאפשר איזשהו מצע נוח יותר לעבודה הקוגניטיבית-רגשית.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה לנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[אובדתעצות1]

שולחת חיבוק

מסכימה עם כל מה שכתבו לך.

חרדות זה דבר משתלט. תטפלי בעצמך ותשמרי עליך כי את יקרה ואהובה!

אכתוב על עצמי, אבל זה אולי פחות מתאים לתקופה אקוטית של קושי חזק וטראומה, ויותר מתאים ליום יום. מקווה שיועיל למתישהו....

יכולה להגיד על עצמי, ברור לי שדברים רעים יכולים חלילה לקרות, לחשוב על זה רק ימנע ממני להנות מכאן ועכשיו,
מהטוב שיש. כל פעם שהראש שלי בורח לחשוב על תסריטים שחורים שאני מציירת לעתיד אני מושכת את המחשבות חזק להווה. אני אומרת לעצמי שוב ושוב שאין שום טעם לדמיין מה יקרה בעתיד, לטוב ולרע, כי ממילא יכולים לקרות מליון דברים אחרים שבכלל לא חשבתי עליהם. והמחשבות הרעות רק מכאיבות לי ומקלקלות לי כל חלקה טובה שיש לי פה, היום, עכשיו. אז מדמיינת מושכות ומושכת את המחשבות הדוהרות חזרה לכאן. עושה ספירת מלאי של הטוב שלי. נותנת מקום גם לדברים הכואבים שקרו לי. מזכירה לעצמי כמה כוחות יש בי. כמה אני אהובה ונחוצה למשפחה שלי.
מזכירה לעצמי שאני יכולה לבחור איך לחיות תמיד רק לנקודת זמן הנוכחית.

 

[שירהד1]

 

[איןאריותכאלה]

למה תעשי הכל

כדי להימנע מטיפול תרופתי? האם טופלת בעבר וניזוקת מתרופות פסיכיאטריות באופן פיזי או נפשי? האם את חוששת מסטיגמה? אישית אני מאד בעד טיפול תרופתי במצב אקוטי. לפעמים הנפש פשוט לא עומדת בעומס. תרופות פסיכיאטריות אינן קסם, הן לא מעלימות את הכאב או ממוססות את האובדן, אבל הן מקלות על הנשימה מאטות את קצב המחשבות השליליות, ומאפשרות תפקוד דומה לרגיל. ואישית גם עשיתי בהן שימוש פעמיים בימי חיי, סביב שני אובדני ההריון שלי. ועברתי הרבה. המון. יש משהו כל כך מטלטל דווקא בסוג הזה של אובדן. אז פעמיים. מאוחר. בצפיפות תאריכים. אולי זה כבר יותר מדי. רק את כמובן יכולה לדעת.

 

[שירהד1]