בהצלחה בפורום החדש

[P u s s i c a t]

בהצלחה בפורום החדש ../images/Emo57.gif

בהחלט מסכימה עם ההפרדה - ושאלה - למבינים. יש מי שגורס שנשים מתמכרות ל-X וגברים ל-Y ובכלל שמישהו "מכור לקניות" או "מכור לאוכל" וכד'. האם אכן קיימת תופעה של התמכרות למשהו ספיציפי? או שהבעיה האמיתית היא כפייתיות שמתבטאת אצל כל אחד- ו/או בכל פעם כלפי גורם אחר? כי בסופו של דבר הרי ההתמכרות היא לא לדבר הספיציפי כי אם לתחושה שהוא נותן. אז היום תספק את התחטשה הזו קניה מטורפת. מחר זה יהיה אכילה לא מבוקרת עד לאבדן... ומחרתיים עיסוק אובססיבי בסקס או ספורט, או כל תחום אחר. אז מה הטיפול המוצע בעצם באם זה נכון מה שאומרים האם יש טעם לטפל בהתמכרות לקניות נניח, או לבחון לעומק את שורש הבעיה של האישיות האובססיבית, או שנקרא לה הפרעה?

 

[נורית הדרי]

הצגת שאלת 1000 דולר!!!

וזו תמיד התלבטות. מצד אחד התמכרות היא התמכרות היא התמכרות נקודה. מצד שני, אילו זה היה כך איש לא היה מוצא טעם בלטפל בנפרד בבעיות השונות : גם על פי שיטת 12 הצעדים, מבחינים בין מכורים לסמים, לאלכוהול, לאכילה כפייתית, לסקס ולהימורים . לכל אחד מ"תחומי ההתמכרות" הללו יש קבוצה נפרדת. אני מניחה שיש משמעות לדבר שאנחנו "בוחרים" להתמכר אליו. זו עובדה מעניינת שנשים נוטות יותר לפעילות אובססיבית וגברים , בהכללה סטאטיסטית, נוטים יותר להתמכר לתחושות סכנה (אדרנלין) , הימורים, סמים ואלכוהול. אני מוצאת שנשים (ושוב, בהכללה גסה) נוטות יותר לפתח רעב רגשי שמקורו לדעתי בשילוב קטלני למדי בין דפוסים תרבותיים שנספגים בחינוך , מסרים חברתיים וסטאטוס כלכלי - פוליטי שהופכים יחד למועקה פסיכולוגית קשה. וכן, לדעתי הכי נכון הוא לברר עם עצמך מהם שורשי הכפייתיות . אפשר לעשות את זה אצל פסיכולוגית , פסיכיאטרית ואפשר גם לעבור תהליך בקבוצות החלמה. מה שלא יהיה , פוסיקט, זו משימה אדירה , קשה, מורכבת ומאוד חמקמקה : לרגע נדמה לך שהתגברת, ושוב יש לך רגרסיה לשימוש. הבעיה היחידה עם הנבירה "המקצועית" של רופאי הנפש היא שהם לא שם איתך כשאת נופלת באמת. הם לא צריכים לעבור איתך את הגיהנום שאת עוברת משזללת קרטון פיצה לבד או שהלכת לעמוד ליד הבית של האקס שלך ולבלוש אחריו כל הלילה. במילים אחרות: אישה בוחרת את הדרך שתתאים לה להחלים. הפורום הזה יעמוד לרשות כל אחת שלא רוצה להישאר שיפחה של הסם שלה.

 

[P u s s i c a t]

לא בטוחה שהדוגמאות האחרונות שנתת

מתאימות כאן. ואולי הידע שלי לא מספק. ממה שאני יודעת כל "עבודת הבילוש" משתייכות דווקא להתנהגות הכפייתית נטו. ללא קשר להתמכרות. מחשבות טורדניות, שמתלוות לחרדת נטישה או חרדה אחרת ומובילות ל"מעקבים" יש כפייתיות נטו. כמו למשל לחזור 10 פעמים לבדוק אם הגז סגור, או אם נעלת את הדלת. לרחוץ ידיים עשרות פעמים ביום. ומצד שני ישנן הפעילויות שמגיעות מתוך רצון / צורך מסויים בהרגשה הנלווית. הרי גם אכילה כפייתית - בסופו של דבר טוענים מקורה בקשר עם האמא. שהרי הקשר הראשון שיש לבנאדם עם העולם הוא עם אמא שלו - ובאמצעות אוכל. כשהיחסים מתערערים בין ילד / ילדה לאם, מתחילות הפרעות אכילה. ש"מטרתן" להעניש את האמא (ע"י אי אכילה) או לקבל מה שבאמת חסר להם. כלומר מי שחסרה לו אהבה, יחפש אוכל כי זה הקישור הראשון שהכיר מימי ינקותו. היניקה היא מתן אוכל אבל הכי קרוב שיש לגוף האם וללב. מה שמחבר חום ואהבה עם מזון. שמעתי על מחקר שנעשה בזמנו באחד המוסדות המטפלים בבנות עם הפרעת אכילה (אגב - רוב הסובלים מהפרעה זו הן בנות) ושםגילו שב-99 אחוזים מהמקרים לבנות האלו היו קשרים אמביוולנטיים או קשרים פגומים עם האמא. התמכרות לקניות אף היא - סיפוק מיידי של צורך שמתעורר. או הדרך להרגיש שאת "שולטת" (כשלמעשה זה הביטוי החזק ביותר לחוסר שליטה) או בקיצ - אחד מהווה סממן להרגשת ערך עצמי והשני מגיע מכיון החרדות והמחשבות הטורדניות. תקני אותי אם אני טועה