אלון בן יהודה
New member
בהצלחה לפסטיבל יא סלאם!
מי יתן והמסורת המפוארת של יא סלאם תמשיך ותתעצם, ושתמשיך להדיר שינה מעינינו כמו הלילה (תגידו, גם אתם לא ישנתם כמו שצריך הלילה או שזה רק אני מרוב הפרפרים בבטן?????) או טו טו... אני חיב קצת לפרוק... אני מתרגש לגמרי. אתם יודעים... בתור אחד שהוא "למוד פסטיבלים", פיתחתי לי "ספר שיאים" של סדנאות שאני מעביר: הסדנה שאני הכי מפחד להעביר (למשל בעקבות חומר עיוני רב לזכירה), הסדנה שאני הכי אוהב להעביר (תמיד יש אחת כזו), הסדנה שאני הכי ככה וככה וככה וככה... אז ככה: הסדנה שאני הכי.....: "מתרגש", ו"מתאתגר" (נא למחוק את המיותר, ואין כזה נראה לי) להעביר היא סדנת "גבר מי שרוקד ראשון". כרקדן וכבעל מקצוע העושה ימים כלילות להסברת המחול ותולדותיו שלא כמחול נשי - אני מוצא אתגר עצום בהעברה של סדנת דבקה לגברים (מלווים של בנות זוג, חובבים ורקדנים), גם רקדניות מוזמנות באהבה. מעבר להרצאות המילוליות שאני מעביר בד"כ, אני רואה דווקא בבסדנת הריקוד הזו שיא בחוויה של הסברת הריקוד הגברי המזרחי. אני מקווה שמי שאמר לבת זוגתו לפני שנה ש"מועדון הגברים כבר פלט מזמן אנשים כמוהם" (כשמתכוונים אליי ולעישי) - יעבור חוויה מלמדת וחזקה בסדנה הזו: ז'אנרים שונים של שירי דבקה לבנוניים (שירי אהבה, לאום אוניברסלי), של מוסיקת דבקה (קלסית, אלקטרו דבקה) בסגנונות שונים (הווארה, דלעונה, דבקה שעבית). מה גם שכדאי להיות עם כוח פיזי ואירובי לדבר הזה, אבל שטויות.. מי סופר ((-: אה .. וזו סדנת ריקוד ראשונה שלי בפסטיבלים, אז הנה למה יש לי פרפרים בבטן... (יום שבת, בשעה 09.00). הדבר הכי מצחיק שאעבור הפסטיבל... אני חושב שזה יהיה ריקוד החמור, מחופש לחמור, יחד עם עישי: החמור הצעידי.... מעניין איך יהיה. אחרי חודשים ארוכים של הכנה, מתח, מכבש לחצים מכל כיוון אפשרי, ההתרגשות לקראת השיא שרק יתחיל היום, העליות והמורדות במצב הרוח (כבר אמרתי שרקדניות הן עם קצת... איך לומר... "קשה-עורף"?) - הכל מגיע הבוקר, והוא מגיע בשמחה, באהבה גדולה מאוד, באושר מיוחד ונעים, בתחושה שיש משמעות לאהבתנו-אומנותנו. לא נותר לי אלא לשלוח ברכת אהבה גדולה ללכל עמיתיי בקאסט האומנותי ובההפקה, לידידיי, ובראש ובראשונה לפיפי ולאמנון. יש לי זכות גדולה לעבוד איתם - כה מלמדים, כה ישרים, כה ערכיים, מצפוניים לאין ערוך. בהצלחה לכולנו. ה-צ-ל-ח-ה גדולה!
מי יתן והמסורת המפוארת של יא סלאם תמשיך ותתעצם, ושתמשיך להדיר שינה מעינינו כמו הלילה (תגידו, גם אתם לא ישנתם כמו שצריך הלילה או שזה רק אני מרוב הפרפרים בבטן?????) או טו טו... אני חיב קצת לפרוק... אני מתרגש לגמרי. אתם יודעים... בתור אחד שהוא "למוד פסטיבלים", פיתחתי לי "ספר שיאים" של סדנאות שאני מעביר: הסדנה שאני הכי מפחד להעביר (למשל בעקבות חומר עיוני רב לזכירה), הסדנה שאני הכי אוהב להעביר (תמיד יש אחת כזו), הסדנה שאני הכי ככה וככה וככה וככה... אז ככה: הסדנה שאני הכי.....: "מתרגש", ו"מתאתגר" (נא למחוק את המיותר, ואין כזה נראה לי) להעביר היא סדנת "גבר מי שרוקד ראשון". כרקדן וכבעל מקצוע העושה ימים כלילות להסברת המחול ותולדותיו שלא כמחול נשי - אני מוצא אתגר עצום בהעברה של סדנת דבקה לגברים (מלווים של בנות זוג, חובבים ורקדנים), גם רקדניות מוזמנות באהבה. מעבר להרצאות המילוליות שאני מעביר בד"כ, אני רואה דווקא בבסדנת הריקוד הזו שיא בחוויה של הסברת הריקוד הגברי המזרחי. אני מקווה שמי שאמר לבת זוגתו לפני שנה ש"מועדון הגברים כבר פלט מזמן אנשים כמוהם" (כשמתכוונים אליי ולעישי) - יעבור חוויה מלמדת וחזקה בסדנה הזו: ז'אנרים שונים של שירי דבקה לבנוניים (שירי אהבה, לאום אוניברסלי), של מוסיקת דבקה (קלסית, אלקטרו דבקה) בסגנונות שונים (הווארה, דלעונה, דבקה שעבית). מה גם שכדאי להיות עם כוח פיזי ואירובי לדבר הזה, אבל שטויות.. מי סופר ((-: אה .. וזו סדנת ריקוד ראשונה שלי בפסטיבלים, אז הנה למה יש לי פרפרים בבטן... (יום שבת, בשעה 09.00). הדבר הכי מצחיק שאעבור הפסטיבל... אני חושב שזה יהיה ריקוד החמור, מחופש לחמור, יחד עם עישי: החמור הצעידי.... מעניין איך יהיה. אחרי חודשים ארוכים של הכנה, מתח, מכבש לחצים מכל כיוון אפשרי, ההתרגשות לקראת השיא שרק יתחיל היום, העליות והמורדות במצב הרוח (כבר אמרתי שרקדניות הן עם קצת... איך לומר... "קשה-עורף"?) - הכל מגיע הבוקר, והוא מגיע בשמחה, באהבה גדולה מאוד, באושר מיוחד ונעים, בתחושה שיש משמעות לאהבתנו-אומנותנו. לא נותר לי אלא לשלוח ברכת אהבה גדולה ללכל עמיתיי בקאסט האומנותי ובההפקה, לידידיי, ובראש ובראשונה לפיפי ולאמנון. יש לי זכות גדולה לעבוד איתם - כה מלמדים, כה ישרים, כה ערכיים, מצפוניים לאין ערוך. בהצלחה לכולנו. ה-צ-ל-ח-ה גדולה!