גם אני מצטרפת -בהצלחה לכל הילדים../images/Emo63.gif
לילדים הפרטיים שלי ששלושה מתוך ארבעה מתחילים מסגרות חדשות: כתה א' , חט"ב ותיכון, הקטנה ממשיכה באותו גן. מתפללת שתהיה שנה שקטה לילדי הדרום , שיוכלו להתחיל את שנה"ל בשלווה ורוגע. שלא תהיה שביתה בתיכונים.
אצלנו התחילו לפני חודש את הלימודים ונסיים בסוף מאי!! כך אוכל להגיע לביקור מולדת בראשית יוני לפני תחילת החופש הגדול. היה לי יום מאוד עצוב כי התגעגעתי נורא לארץ ולהתחיל מסגרות עם כולם, חשבתי על החבר של הבן שלי שילך מחר לבד לבית הספר. וכבר הצטערתי נורא שבאנו לכאן. וייללתי ובכיתי, וכל החוויה נראתה לי מיותרת וטפשית!! כל היום אני חושבת על הכסא הריק של הבן שלי בכיתה ושל הבת שלי בגן ומתחרפנת לגמרי מזה!! דמעות כל הזמן בעיניים ועצב בלב!! ולכן החלטתי שזו פעם אחרונה שאנחנו בשליחות. נקודה סוף!! לא מוכנה לעולל את זה שוב לילדים שלי. הגדול כבר הפסיד ילדות נורמאלית, ועכשיו הקטנה....!! אני על הפנים, אבל מקווה שלכם יהיה מחר יום נפלא.
מבינה שאת רואה זאת כך, יכולה לומר לך מנסיון של חברה שעובדת איתי שגם בילתה את רוב ילדותה בשליחויות זו ממש חוויה, לא נראה לי שהיא מתחרטת על כך ותמיד מספרת על התקופה הזו באהבה גדולה. נכון שיש הבדלים של שפה ומנטליות אבל את מעניקה לילדייך חויות לכל החיים שמעטים זוכים לה. ותשימי לב למה שכתבת "חשבתי על החבר של הבן שלי", " הצטערתי נורא " כל מה שכתבת היו התחושות שלך. חלילה לי מלבקר אותך כי יתכן שקשה לך עם המעברים האלה, מאחלת לך התאוששות מהירה ואנחנו פה תמיד כדי לעודד ולחזק אותך. ועוד משהו קטן.... זוכרת את השנה האחרונה בארץ? היא גם לא היתה פשוטה, החיים בארץ לא ממש פשוטים . ושוב, את מוזמנת תמיד לשפוך את ליבך
הגרוש שלי, אבא שהל הבנות שלי בילה שמונה שנים מחייו, מגיל שנתיים עד 10 בשליחות עם המשפחה באפריקה, בעיקר בקניה. אבא שלו היה נספח של משרד החקלאות ולימד שם את המקומיים גידול עופות. הגרוש למד שם בבית ספר בריטי. הוא רואה בחיים שעבר כחוויה ממש טובה והוא היה שמח לו יכול היה לגדל ככה את הילדות שלנו. אני לא חושבת שמסגרת לימודים קונבנציונלית היא הכי טובה לילדים שלנו, אבל זה מה שיש ברוב המקרים כי כל מסגרת אחרת היא פשוט יקרה מדי ולא כל אחד יכול לאפשר לילד שלו מסגרת שמתאימה אישית לכל תלמיד ותלמיד אז מסתפקים בגן או בכיתה הקונבנציונלית. האם שאלת את הילדים שלך אם הם מרוצים או סובלים? איך נראה לך שהם חווים את החוויה של השליחויות? ברור שזה לא קל, לא לכם ההורים ולא לילדים, אבל השאלה היא אם זה חוויה טובה או רעה? געגועים? מתגברים! אם התנאים הם קשים או שהילדים לא מתאקלמים אז יש בעיה. אבל את מספרת על התאלקמות של הגדול, אז אולי אין בעיה מבחינת הילדים. יכול להיות שאת, מנקודת המבט שלך, מתקשה עם הגעגועים וההתאלקמות. אם הילדים יקלטו שלך קשה זה יגרום אצלם לבלבול ואולי לחשש מהמקום החדש שהם נמצאים בו. רצוי לא להשליך עליהם מחששות שלך ולנסות למצוא פתרונות כי אחרי הכל, כמו שאמרת זאת שליחות זמנית שתסתיים ואני חושבת שהכי טוב זה לראות את זה כחויה מגבשת ומלמדת לחיים, לכל חברי המשפחה
אח, איזו התרגשות... אצלי אין יותר גן ואין יותר התחלות חדשות. הקטנה עולה ל-ב', האמצעית ל-ו' והגדולות ל-ח'. אבל בכל זאת ההתרגשות קיימת. בהצלחה לכל התלמידים בגן ובבית הספר
שתהיה שנת לימודים פוריה ומוצלחת גם לתלמידים וגם למורים