בהצתה קצת מאוחרת..רק עכשיו אני מתחילה לעכל...

בהצתה קצת מאוחרת..רק עכשיו אני מתחילה לעכל...

זהו..עוד 3 חודשים זה נגמר... אני כבר לא יודעת אם להיות שמחה או לא.. כאילו, מצד אחד- ברור שבאלי לגמור עם כל הלימודים האלה וכו'.. אבל מצד שני.. עוד חודש חודשיים ויותר לא נבכה על כמות השיעורים במתמטיקה והקשקושים שהמורה לביולוגיה מדברת. יותר אין צחוקים בשיעורי תנ"ך או התפלחויות משיעור חיבור... אין יותר טיול שנתי.. פתאום החברה הזו שמעולם לא היתה חברה ממש טובה שלי שמדי פעם אני מחליפה איתה איזו מילה,או סתם צוחקות ביחד בשיעורים, פתאום אני כבר לא אראה אותה כמעט, אני לא אשמור איתה על קשר. 80% מהכיתה תעלם לי מהעיניים, רק עם החברות הטובות ביותר אני אשמור על קשר, אני יודעת, כי ככה אני, כי ככה זה תמיד נגמר. אחח והטיול השנתי וההכתרה.., חבל שהיה אותם, שעוד יותר מעצים את תחושת הבאסה, היה כל כך כיף כמו שידעתי שיהיה, כולן היו מסטולות כמו שחשבנו, כולנו צחקנו מהדברים הכי טיפשיים שיש, מהשטויות שלנו, מההכתרה המיוחדת שרק אנחנו נזכור וכל פעם שנדבר עליה ונעלה זכרונות אותה נתפוצץ מצחוק. וגם המורות, כן..יש מורות חמודות בבי"ס..חמודות ממש.. מוזר יותר שלא לומדים, אין מבחנים.. אין הפסקות.. וואי...אני כ"כ התגעגע.. ושנה הבאה.. אני עושה שירות בחור בצפון.. את מי בכלל אני אראה??? מה, פעם ב3 שבועות לראות חברות?? ברור שמכירים המון אנשים חדשים... אבל בכל זאת.. ו2 חברות הכי טובות שלי סגרו שירות בדרום...כ"כ רחוק.. רק עכשיו אני מתתחילה לעכל...
 

Efrat K

New member
מזדהה לגמרי

רק שאני מתחילת השנה מרגישה את זה,אני אפילו חושבת שבחופש הגדול הרגשתי את זה כי חשבתי לעצמי ש"וואי שנה הבאה אני לא אחזור לכיתה אחרי הקיץ וזאת פעם אחרונה". היה לי ממש עצוב. אני חושבת שאני אתגעגע אל כל המסגרת הזאת,היא מאוד תחסר לי בחיים. אבל אולי........יש אור בקצה המנהרה
.
 

yaelush3

New member
אני כ"כ מזדהה..

אני חושבת שכל המסגרת הזאת תחסר לי.. כאילו, תמיד לא האמנתי שהרגע הזה, של סיום 12 שנות לימוד, יגיע. אבל, מצד שני, כמו לכל דבר בחיים יש סוף..ו..סוף זה תמיד התחלה של משו חדש..
 

אלעריש

New member
האמת שאני, מתחילת שנה,

בס"ד כל מה שעשיתי אמרתי לעצמי "יו, זה הפעם האחרונה של חודש אלול באולפנא!", "זה השבת זכור האחרונה באולפנא!", "זה הטיול האחרון!", "זה השיחה האחרונה של הרב גינזבורג כשאני באולפנא!". נכון, זה נותן איזו צביטה בלב. אבל אני מרגישה שהשנה- בניגוד לשנים עברו- אני *נמצאת* באולפנא. בכל כולי. אני מנסה "לנשום" כל פיסת אוויר באולפנא.. מי שהיה אומר לי את זה לפני 4 שנים הייתי צוחקת לו בפרצוף. זה עצוב, אבל זה עוד שלב בחיים. וזה ישאר תמיד המקום המתוק שאני אתגעגע ואעלה זכרונות ואצחק ואולי אבכה..
 

lital217

New member
אוף נכון שזה עצוב..

אמאלה זה באמת עצוב.. אני רק ב-יא' וכבר משנה שעברה התחלתי לחשוב על זה.. אני משתדלת לנצל כל רגע. אבל המזל הוא שאני גם אחת ששומרת על קשר לא משנה מה יהיה. יש לי חברות עוד מהיסודי שנפרדנו בכיתה ו' ואני דואגת להתכתב איתן ושהקשר לא ייפרם בשום צורה. זה עצוב. אין ספק. אבל כמו שיעלוש3 אמרה כל סוף זה התחלה של משו אחר. תדעי לנצל כל רגע ולו הכי קטן בחיים שלך! את רק תרוויחי מזה! תתרמי בכל שניה אפשרית!תכירי אנשים חדשים! ותראי שאת רק תרוויחי מזה! תפגשו לעיתים קרובות ותעבירו חוויות כל אחת על הדף החדש שהיא פתחה לה ותראי שיהיה כיף ושמח בעז"ה!
 
אין אצלך שום בעיה...

אני רק עכשיו התחלתי לחשוב על זה... בכיתה י'..אוי כיתה י'...השנה הכי מוצלחת שהיתה לי מכל הבחינות... בכלל לא חשבתי אז על לסיים יב'...זה היה נשמע כ"כ רחוק...
 
בתור אחת שבאמת חושבת לעזור את בצפר השנה

אהמ של"פ... המחשבות האלה באמת עולות..בגלל זה יצאתי לטיול שנתי השנה למרות שאני מתעבת טיולים..כי ידעתי שיש סיכוי שהוא יהיה האחרון..
 
וואי...של"פ...פעם חשבתי ללכת לזה...

ואז הגעתי למסקנה שזה ייצור לי יותר מדי בלאגנים בחיים
אם את הולכת-ממש ב"הצלחה
 
למעלה