בהשראת חברה, אני כותבת לכם.....
זה בטח ייקח לי המון זמן, כי זה באמת קשה, אבל השתכנעתי שזה יעזור. אף פעם לא ידעתי לבקש עזרה. יותר קל לי להעניק עזרה ותמיכה לכל מי שרק צריך, בין אם אני מכירה, או לא. הכי קל לי להיות ה"ליצן" בחבורה, האופטימית הניצחית וזאת שאצלה הכל תמיד נפלא ומדהים. אפילו היום אני מנהלת פורום תמיכה כאן בתפוז ועדיין לא יודעת או לומדת איך לבקש את העזרה שלפעמים כל כך נחוצה על מנת להמשיך. אף פעם לא הייתי מוקפת בהרבה חברים, תמיד הייתי מה"מנודים", מה"מתבודדים" וכשפתאום "התעוררתי" ושמתי לב שאני כבר לא רוצה להיות לבד - קלטתי שבעצם לא מקבלים אותי בחברה, שמשום מה שאני קצת "שונה". תמיד ייחסתי את זה לעודף המשקל שלי, שכן באילת קשה (ועוד איזה קשה) לחיות עם עודף משקל בחברה שבה הרוב רזות ויפות, ויכולות להסתובב עם הביקיני על חוף הים... כמעט כל השנה... בכל מקרה, אם בעת היותי "על הקרשים" כתבתי בוואלה ולא כאן, זה ממש במקרה כי אני חושבת שהתמיכה והחברות בשני הפורומים מדהימה. האנשים מדהימים ונפלאים אחד אחד. זה היה ממש דחף של הרגע ואם זה לא היה כל כך קשה, בטוח הייתי כותבת את הכל שוב, אבל אני חייבת לציין שאני שמחה להיות בפעם הראשונה בחיים שלי בין חברים!! אז הנה - אני מודה - קשה לי, ואני במשבר כרגע. משום מה בתקופה האחרונה הכל משתבש, שום דבר לא יוצא כמו שצריך, אני לוקחת דברים שלא "שווים את זה" יותר מדי ללב וסוחבת על הכתפיים שלי את הצרות של אחרים, וגם את שלי עד שזה הגיע למצב של משבר. כמובן שהמשקל ישר מוסיף על הצרות (2 קילורגמים נוספו
). הטבעת אצלי עדיין פתוחה וזה כאילו לא עברתי ניתוח בכלל. אני יכולה לאכול ה-כ-ל!! וגם אם אני לא מרשה לעצמי, אני חושבת שאני יכולה בקלות להישבר. לצערי אני לא מוצאת את הכוחות לצאת להליכות או למכון כושר וגם זה לא עוזר. אני מתכננת כל יום לצאת ואז בסוף מוותרת לעצמי. שלא תחשבו שאני גאה בזה - להיפך!! קבעתי היום תור לניפוח ראשון (בדיוק בעוד חודש) וזה כבר טיפה מעודד, אבל עדיין צריכה כוחות כדי לשמור במהלך החודש הזה ולהמשיך לרדת במשקל. לחברה המקסימה שנתנה לי את ההשראה לכתוב (את יודעת מי את...): אין לי מילים להודות לך - עשית לי ממש טוב על הנשמה היום!! אז תודה, תודה, תודה!!! לך ולכל מי שנמצא כאן לעזור ולתמוך בעת הצורך... אוהבת את כולכם ואני מקווה לראות אותכם ביום חמישי הקרוב, אם יסתדר עניין הטיסות. שיהיה לכם יום נפלא ביותר (לא מוותרת על משפט הסיום הקבוע שלי
) רומי
זה בטח ייקח לי המון זמן, כי זה באמת קשה, אבל השתכנעתי שזה יעזור. אף פעם לא ידעתי לבקש עזרה. יותר קל לי להעניק עזרה ותמיכה לכל מי שרק צריך, בין אם אני מכירה, או לא. הכי קל לי להיות ה"ליצן" בחבורה, האופטימית הניצחית וזאת שאצלה הכל תמיד נפלא ומדהים. אפילו היום אני מנהלת פורום תמיכה כאן בתפוז ועדיין לא יודעת או לומדת איך לבקש את העזרה שלפעמים כל כך נחוצה על מנת להמשיך. אף פעם לא הייתי מוקפת בהרבה חברים, תמיד הייתי מה"מנודים", מה"מתבודדים" וכשפתאום "התעוררתי" ושמתי לב שאני כבר לא רוצה להיות לבד - קלטתי שבעצם לא מקבלים אותי בחברה, שמשום מה שאני קצת "שונה". תמיד ייחסתי את זה לעודף המשקל שלי, שכן באילת קשה (ועוד איזה קשה) לחיות עם עודף משקל בחברה שבה הרוב רזות ויפות, ויכולות להסתובב עם הביקיני על חוף הים... כמעט כל השנה... בכל מקרה, אם בעת היותי "על הקרשים" כתבתי בוואלה ולא כאן, זה ממש במקרה כי אני חושבת שהתמיכה והחברות בשני הפורומים מדהימה. האנשים מדהימים ונפלאים אחד אחד. זה היה ממש דחף של הרגע ואם זה לא היה כל כך קשה, בטוח הייתי כותבת את הכל שוב, אבל אני חייבת לציין שאני שמחה להיות בפעם הראשונה בחיים שלי בין חברים!! אז הנה - אני מודה - קשה לי, ואני במשבר כרגע. משום מה בתקופה האחרונה הכל משתבש, שום דבר לא יוצא כמו שצריך, אני לוקחת דברים שלא "שווים את זה" יותר מדי ללב וסוחבת על הכתפיים שלי את הצרות של אחרים, וגם את שלי עד שזה הגיע למצב של משבר. כמובן שהמשקל ישר מוסיף על הצרות (2 קילורגמים נוספו
