בואו לבחור את חביב הקהל בתחרות עולמות חדשים

[IAC]

בואו לבחור את חביב הקהל בתחרות עולמות חדשים

המכללה הישראלית לאנימציה בשיתוף עמותת זיו נעורים ערכה תחרות יצירות פתוחה לקהל בנושא "עולמות חדשים".
היצירות שהוגשו לתחרות הועלו לאלבום פייסבוק שנמצא כאן:
https://www.facebook.com/media/set/?set=a.498680470191212.1073741827.167298889996040&type=1

לחצו לייק על היצירות שאהבתם כדי לסייע בבחירת חביב הקהל.
היצירות הזוכות בתחרות (על פי בחירת חבר שופטים מקצועי) יוצעו למכירה במהלך פסטיבל אנימיקס, וההכנסות יתרמו לעמותת זיו נעורים, התומכת בבני נוער בסיכון.

פרטים על התחרות:
http://www.ani-mator.com/new_worlds

פרטים על פסטיבל אנימיקס של פסח:
http://www.ani-mator.com/?p=6902

פרטים על כנס קיפריים לאנימציה:
http://www.ani-mator.com/keyframe

 

[הייזל]

קרה לכם שהרגשתם אשמים בגלל

שלא בא לכם להמשיך ספר?
התחלתי לפני שבוע את Jones, Carrie - Need. זה ספר ראשון בסדרת פנטסיה אורבנית לנוער. הספר טוב, מה שקראתי עד עכשיו לפחות, אבל הוא לא מרתק אותי. אולי זה מצב הרוח הנוכחי שלי, אולי בגלל שזה ספר נוער ואני לא ממש מתחברת לנערות בנות 15 שמתאהבות בפעם הראשונה. [ככל הידוע לי מושא האהבה הזאת איננו ערפד. זה יותר עולם של pixies ואנשי-זאב]
אני מרגישה ממש אשמה על כך שאני לא מסיימת אותו. אני מנסה במקום זה למצוא מישהו אחר שיקרא אותו. יש מעוניינים?

 

[כריכרכה]

פעם לא היה דבר כזה שלא הייתי מכריח את עצמי

לסיים כל ספר שהתחלתי לקרוא, עד שפעם נתקלתי באיזושהי סימניה די מגוחכת למראה שהיו כתובים עליה "עשרת הדברות לקורא" או משהו כזה, שבין היתר אחד מהם היה שלא חייבים לסיים לקרוא ספר אם לא נהנים ממנו. מגוחך מגוחך, אבל הייתי צעיר וזה השפיע עלי לטובה בדיעבד.

 

[גלי1היחידה]

לא ואין לי בעייה לנטוש ספרים לא מוצלחים.

את חייבת לקרוא את הספר??

 

[subatoi]

כן. עד כמה שאני זוכר, נטשתי רק

ספר אחד (אלים אמריקאיים הזכור לרע). לפעמים אני מכריח את עצמי כי אני יודע שלפעמים קשה לי גם בספרים שאני אוהב, ולפעמים אני באמת מתאכזב בסוף.
צריך לעבוד על זה, כנראה.

מה שכן, אני שוקל לראשונה, בעקבות נקיון פסח שזה עתה הסתיים, למסור ספרים שלא נהניתי מהם ואין לי חשק לראות אותם על המדף תופסים לי מקום. גם זה קשה לי.

 

[kenny66]

לא

למדתי בגיל 14 בערך שלא חייבים לגמור ספרים שלא אוהבים. ועל כך תודתי לעד ל"מלחמה ושלום".

 

[Lhuna1]

לא רק שלא ברורה לי תחושת האשמה

לא מובן לי למה בכלל את מרגישה צורך לקרוא ספר נוער על בנות 15 שמתאהבות בפעם הראשונה.

האשמה היחידה שאת צריכה להרגיש (כלפי עצמך) זה אם את מבזבזת זמן יקר משעות הפנאי שלך על קריאת ספר שלא מעניין אותך ואת לא נהניית ממנו. איזה סיבה בעולם יש לך לעשות את זה?
כאילו מה, את מפחדת שהסופרת תיעלב? אנחנו לא נגלה לה.
את מפחדת שבהמשך הספר מסתתרת איזו אמת מדהימה וחשובה על החיים שאסור לך לפספס? בספר פנטזיה אורבנית לנוער על בנות 15 שמתאהבות פעם ראשונה באנשי זאב? יכול להיות, אבל רוב הסיכויים שלא.

אם היית אומרת את זה על איזה ספר שנחשב קלאסיקה שכולם מחשיבים לגאונית, הייתי אולי מבינה (ועדיין אומרת לך שמותר לוותר - אני וויתרתי באמצע על הרבה כאלה).

 

[הייזל]

אז זהו,שזה לא ספר גרוע ואני כן נהנית ממנו

הוא פשוט לא ספר שאי אפשר להניח מהיד. וכרגע זה מה שאני מחפשת - ספרים שאי אפשר להניח מהיד.

 

[svety]

אני נוטשת סדרתית,

אם נטשתי כי הוא לא משהו אז לא אחוש אשמה,
אבל אם נטשתי כי אני מתעצלת להמשיך, כמו עם קבצנים בספרד, אז אני אחוש אשמה והספר עם הסימניה/אזניים יחכה לי במקום יחסית בולט בשביל שאזכור ומתישהו אשוב אליו.

 

[המודע לריקנות]

זה תלוי למה אני נוטש

אם זה בגלל שהספר גרוע או משעמם אז אין לי בעיה,
ואם זה בגלל מצב רוח שלי או עצלות ,
אני משתדל לחזור לספר מתישהו בעתיד ...

 

[MonicaF]

אחלה נושא, אקטואלי מבחינתי

אני תמיד מרגישה אשמה עם ספרים שאני לא רוצה לסיים או להמשיך לקרוא.
יש כמה כאלה שדחיתי את קריאתם למועד אחר.
אבל יש כאלה שאני לא חושבת שאחזור אליהם...
אני חושבת שברגעים כאלה כדאי פשוט לדבר עם אנשים על ספרים, כך מחדדים לעצמנו מה בדיוק בא לנו לקרוא.

 

[avivs]

אין לי מצפון בקטעים האלה.

מבחינתי ספר אמור להיות שבירת שגרה מהנה, ואין לי כוונה להתאמץ בשביל ליהנות ממנו. כמובן שלא אפסיק לקרוא אחרי שני עמודים משעממים, אבל אם תחושת ה"זה לא ספר משהו" נמשכת יותר מדי, אני מפסיק לקרוא.
חושב שעזבתי יותר ספרים בהתחלה/אמצע מאשר כאלה שסיימתי.

 

[MonicaF]

אצלי ספר זה של שבירת שגרה

כנראה שזו הסיבה למה קל לך לוותר על ספר, הלוואי עלי גישה כזו.
אצלי ספר זה ממש הזדהות וחלק מהחיים. אני שם בפנים בתוך זה ממש.
פעם הייתי חולה באיזה וירוס ארוך שלא נגמר (3 חודשים!) והרופא שאל אותי אם אני עוברת תקופה קשה בחיים, אמרתי שלא, כי זו היתה תקופה מעולה מבחינתי, והבעל שלי מאז, ענה לרופא: היא קוראת כרגע את "עלובי החיים". חחח.

 

[avivs]

יש ספרים

שהופכים להיות חלק מהחיים, אבל מבחינתי זה באמת המיעוט. רוב הספרים יכולים להגיע למקסימום של "נהניתי מאוד" אצלי.

 

[מיכאל ג]

על *זה* יש לך רגשות אשם?

מילא זו היתה איזו קלאסיקה שכולם המליצו עליה ואת מתביישת לא לסיים, אבל - כתוב בצורה מהוקצעת כל שיהיה הספר הזה - לפחות לפי התיאור שלך מדובר בפופקורן ספרותי ולא יותר.