בואו לקטול את הסייבורג האחרון!

[jackthesmith1992]

בואו לקטול את הסייבורג האחרון!

 

[jackthesmith1992]

פרק א': עיר המתים

רעש הלהבים חתך את השקט של שמי הלילה לפני שהמסוק נעצר באוויר.
קרלוס קפץ מהמסוק, פתח את המצנח הקרבי שלו לאחר כמה שניות ולבסוף הגיע לקרקע ונחת בגלגול צנחנים. הוא קם על רגליו המכניות, הוריד את המצנח והביט למרחק בכיוון העיר. עשרה קילומטרים, הוא העריך. קרלוס אותת למסוק לטוס בחזרה והחל לרוץ לעבר העיר בשקט. כאשר נותרו לו רק עוד שלושה קילומטרים מהעיר הוא הפסיק לרוץ לעברה ישירות ובמקום זאת החל לתור את השממה מסביבה עד שמצא נקודת תצפית טובה.
קרלוס הצמיד את אצבעו לחיישן קטנטן ליד פס הראייה של הקסדה שלו והביט בעיר בהגדלה כמו משקפת.
"קוג'ירו" קרלוס לחץ על חיישן אחר בקסדה, "הגעתי"
"יופי. יש סימן לנוכחות של רובוטים במקום?"
"לא, לפחות לא בינתיים"
"זה טוב. מה אתה כן רואה?"
"הריסות וגופות. הרבה מהן" קרלוס המתין דקה ארוכה לתגובה שלא באה, "למה אתה שותק?" הוא שאל.
"הייתה הפרעה במכשיר הקשר. אמרתי שכדאי שתיכנס בזהירות לתוך העיר ותתחיל לסרוק את השטח"
"בסדר גמור" קרלוס ניתק.
הוא נכנס למתחם העיר והחל להסתובב בין הבניינים הישנים וההרוסים. רוב הקירות היו מחוררים והכבישים היו מלאים בבורות. פרט לאיוושות הרוח וקול צעדיו של קרלוס עצמו שררה בעיר דממה מוחלטת, וריח של מוות וגופות שלט באוויר.
היו זמנים שבהם המראות האלה היו מזכירים לקרלוס את הזכרונות הכי קשים וכואבים שלו, אך הזמנים האלה עברו מזמן- כעת הוא אפילו לא היה מסוגל פיזית להרגיש את הריח ולהיגעל ממנו. מה שכן הטריד אותו היה השקט המוחלט, בג'ונגלים של דרום אמריקה שקט שכזה אף פעם לא היה סימן טוב...
נראה שהפיתוחים והההדלפות של גרנרמן לא השיגו את מטרתם בסוף, הוא חשב לעצמו. קרלוס הביט בכמה חצאי שלטים שבעבר היו גדולים ומרשימים ותהה איך לעזאזל הם יכולים לקרוא את הכתב המוזר והמסובך הזה.
הוא התקרב לגופות ובחן אותן. בחור עם ג'ינס וחולצה קצרה ששכב מת פה, אישה רעולת ראש ששכבה פרקדן שם... הוא לא ראה אפילו גופה אחת שאחזה בנשק כלשהו. רוב הגופות היו שלמות אך פה ושם הוא ראה כמה גופות שהיו מושחתות ברמות שונות- אך מה שהכי עניין את קרלוס היה שרובן עדיין היו טריות יחסית, בנות כמה שעות בלבד לפי הערכתו.
קרלוס סרק את האיזור אחרי סימנים של עקבות רגליים ורמזים אחרים שמצביעים על כיוון ההתקדמות שלהם. הכל נראה מבולגן ומעורבב, כאילו הם תקפו ללא מטרה מוגדרת... לאן הם פנו ולמה? הוא תהה.
קרלוס יצא מצדה האחר של העיר וראה בחולות שקעים מלבניים גדולים שהשאירו שם הטנקים המרחפים שחנו שם לפני שהם המשיכו ליעד התקיפה הבא. הוא ספר עשרה טנקים גדולים, ולהערכתו כל טנק היה מסוגל להכיל עד ארבעים רובוטים. קרלוס קיווה שנפלו בקרב על העיר יותר רובוטים ממה שהוא מצא...
הוא ניגש לשקעים והחל לסרוק מסביבן את שובלי הקרינה שהטנקים משאירים מאחוריהן בעזרת הסורק שהיה ממוקם במצח של הקסדה שלו, וכשקרלוס גילה את ריכוז הקרינה הגבוה ביותר הוא צלצל מיד במכשיר הקשר.
"קוג'ירו, הם פנו בכיוון דרום מערב. מה יש שם?"
"המפה מראה עיר נוספת במרחק של מאתיים וחמישים קילומטר בכיוון שציינת. לפי רמת הקרינה שהסורק שלך מראה הם יצאו לפני שעה בערך, מה שאומר ש-"
"-הם כבר הגיעו לשם והתחילו בטבח נוסף"
"לא בדיוק איך שהייתי מנסח את זה אבל כן..."
"טוב אז אני חוזר לעיר לחפש כלי רכב"
"אתהה חושב שנשאר משהו אחרי כל ההרס שם?"
"על פני השטח אין סיכוי, אבל בחניון או מוסך תת-קרקעי אולי"
"חשיבה טובה. רות סוף"
קרלוס חזר לתוך העיר והחל לתור את המבנים פעם נוספת, הפעם בריצה. לאחר כמה דקות הוא מצא בניין שלפחות נראה כמו קניון הרוס ונכנס לחניה התת-קרקעית שלו. הוא עבר להליכה רגילה וסרק תוך כדי באינפרא אדום את החניון החשוך- ואז הוא שלף את אקדח הלייזר שלו, הסתובב על המקום וירה באחד מעמודי התמיכה של החניון. חתיכה מהצד של העמוד התפוצצה והאיש שהסתתר מאחוריו נפל על ההצד, אוחז ברובה שלו- אך לפני שהוא הספיק לקום ולכוון שוב קרלוס כבר סגר את המרחק ביניהם ודרך לו על היד, מונע ממנו לזוז.
"תן את זה" קרלוס הוציא לו את הרובה מהידיים ולקח מספר צעדים אחורה, נותן לאיש יכולת לקום אך עם נשק מכוון עליו.
"אל תזוז ותרים ידיים למעלה" אמר קרלוס באנגלית. האיש קם והרים ידיים למעלה בשקט. "מי אתה ומה אתה עושה פה?" שאל קרלוס, אך האיש השיב במילים שקרלוס לא הבין.
קרלוס לחץ ביד אחת על חיישן בצד הראש וחיישן בתחתית הלסת באותו הזמן. "מבין אותי עכשיו?"
"לא רוצה לדבר איתך, תהרוג אותי כבר וזהו"
"אם הייתי רוצה להרוג אותך היית כבר מת מזמן. אני לא אויב"
האיש שתק והביט בקרלוס בעיניים רושפות, מרבית תשומת ליבו ממוקדת ברובה.
"לא מאמין לי? בסדר גמור" קרלוס זרק את הרובה שהוא לקח מהאיש בכיוון אחד ואת אקדח הלייזר שלו לכיוון ההפוך. "הנה, עכשיו ששנינו לא חמושים אתה מוכן להסביר לי מה הסיפור של מלחמת האזרחים הזאת?"
האיש חרק שיניים והתפרץ. "זאת אמורה להיות בדיחה?!" הוא צעק, "אמריקה המסריחה הזאת שולחת את צבא הרובוטים שלה לשחוט אותנו ואתם חושבים שאנחנו עושים את זה לעצמנו?!"
"זה לא עוזר שאתה צועק. ועל מה אתה מדבר? כולם יודעים שלאמריקה כבר לא אכפת ממה שקורה במזרח התיכון מאז שעידן הנפט נגמר"
"הו באמת? אז מי כן אחראי לזה אם אלה לא האמריקאים?"
"זה בדיוק מה שאני מנסה לגלות"
"אם אתה חושב שאני מאמין אפילו למילה אחת שלך אדון גיימר, אתה טועה בגדול"
"תאמין או לא אבל באתי לעזור. ולידיעתך אני סייבורג"
&nbsp

 

[jackthesmith1992]

פרק ב': קרב המאה

"סייבורג?!" ההבעה העוינת שלו התמוטטה בבת אחת, "מי משתמש היום בלוחמי סייבורג?" הוא הרים גבה וסרק שוב את חזותו הרובוטית של קרלוס, "חשבתי שכולם משתמשים היום רק ברובוטים בשלט רחוק... מי שלח אותך?"
"אני פה מטעם פיסמייקר. שמעת עלינו פעם?"
"פיסמייקר?! חשבתי שסגרתם את העסק לפני שנים"
"אנחנו באמת הרבה פחות פעילים מאז שהטכנולוגיה של גרנרמן נכנסה לתמונה, אבל אנחנו תמיד נהיה שם לעזור כשצריכים אותנו- כמו במקרה הזה"
"למה אכפת לכם בכלל?"
"כי אנחנו נגד הרג של חפים מפשע, זה למה. אז אתה הולך לעזור לי או לא?"
"מה אני כבר יכול לעשות? מה *אתה* כבר יכול לעשות? אתה לא יכול לנצח את כל צבא הרובוטים לבד"
"לא, אבל אולי אני אצליח להשבית איכשהו את מרכז התפעול שלהם"
"ואיך בדיוק אתה מתכוון לעשות את זה?"
"אני עדיין לא יודע. קודם כל אני צריך שתספר לי מה קרה פה"
"אני אגיד לך בדיוק מה קרה- הם פשוט הגיעו לפה והתחילו לפוצץ זה את זה בלי חשבון ושחטו גם אותנו על הדרך"
"זה את זה? זאת אומרת שזאת הייתה מלחמה בין שתי קבוצות של רובוטים?"
"לא יודע, הם הגיעו כולם ביחד והתפצלו לפני הקרב לכמה קבוצות והתחילו להילחם פה בעיר"
"שמת לב לסימנים מיחדים שהיו לרובוטים? סמלים, כתובות, משהו שיעזור לזהות מי שלח אותם?"
"לא, הייתי עסוק מדי בלשמור על החיים שלי ולא שמתי לב לשום דבר כזה"
"טוב, זה כל מה שרציתי לשאול. אתה יכול לעזור לי להשיג כלי רכב בשביל שאני אוכל להדביק אותם?"
האיש הרהר בשקט במשך דקה. "טוב, אני עדיין לא בטוח אם אפשר לסמוך עלייך אבל אני אעזור לך בכל זאת, מקסימום אם אתה משקר לא ישנה הרבה. בוא אחריי"
"תודה. איך קוראים לך?"
"עבדול. ואתה?"
"קרלוס"
עבדול וקרלוס לקחו בחזרה את כלי הנשק שלהם והתחילו ללכת בין ההריסות."תגיד, מה הקטע של החרב על הגב שלך?" עבדול שאל בדרך, "היא בכלל יכולה אפילו לשרוט את השריון של הרובוטים או שהיא סתם ליופי?"
"בוא רק נגיד שזאת לא חרב רגילה"
"אם אתה אומר..."
הם הגיעו למוסך תת-קרקעי שעוד נשארו בו כמה מכוניות ומספר אופנועים. "הנה" עבדול ניגש לאופנוע שחור גדול, "תשתמש בזה" הוא טפח עליו.
"זה דגם שמונע על ידי דלק נוזלי?"
"כן, למה? יש לך בעיה עם זה?"
"לא, זאת פשוט פעם ראשונה שיוצא לי לראות דבר כזה במציאות"
"תראו מי שמדבר, אדון סייבורג עם חרב. מצטער אם זה לא מספיק טוב וחדשני בשבילך, זה מה שיש"
"זה בסדר גמור. יש לו מספיק דלק?"
"השעון שלו מראה שהמיכל מלא כמעט לגמרי. תן לי רק לסדר את האופנוע בשבילך..."
"מה אתה עושה בדיוק?" שאל קרלוס למראה ההתעסקות המוזרה של עבדול עם האופנוע והרעשים שהוא הפיק תוך כדי.
"כמו שאמרתי, אני מסדר אותו בשביל שתוכל לרכב עליו בלי מפתח. הנה, מוכן" עבדול הפעיל את האופנוע ברעש גדול לפני שהוא ירד ממנו.
"אני רואה שאתה יודע להסתדר מצוין בחיים"
"מה זה אמור להביע?"
"זאת הייתה מחמאה. זאת מיומנות שימושית מאוד"
"אם אתה אומר. טוב, מכאן אני יכול רק לאחל לך בהצלחה ולהתפלל בשבילך- ותאמין לי שאתה תצטרך את זה"
"תודה רבה עבדול" קרלוס התניע את האופנוע ויצא מהמוסך. אחרי שהוא יצא לשטח הפתוח שמחוץ לעיר ולא היה צריך יותר לנווט בין מכשולים הוא הוריד יד אחת מההגה והתקשר לקוג'ירו.
"למה אמרת לו שאתה מפיסמייקר?"
"הייתי חייב לגרום לו לסמוך עליי איכשהו, וזה בסך הכל חצי שקר שלא מזיק לאף אחד"
"אם אתה אומר, רק נקווה שזה לא ידלוף... ואתה אומר שזאת *לא* מלחמת אזרחים?!"
"ככה עבדול טוען"
"איך זה הגיוני?"
"לא יודע, אבל כשאני חושב על זה זה באמת מוזר שהם יכולים להרשות לעצמם לקנות או אפילו להשכיר יחידות של רובוטים בשלט רחוק"
"לא חשבתי על זה... אבל מי מרוויח מהטבח הזה? מה כבר יש להרוויח פה בכלל?"
"או שזה אימון או שזה איזה ניסוי חולני, כמו קרב המאה" מכשיר הקשר דמם במשך דקה. "הלו?"
"היית חייב להזכיר את זה?"
"את קרב המאה? זה פשוט הדבר הראשון שקפץ לי לראש"
"טוב, תיצור איתי קשר שוב כשיהיה לך משהו חדש לדווח. רות סוף"
קרב המאה. איך הוא מזכיר את זה בכזאת אגביות? תהה קוג'ירו. עד היום האירוע הזה ממשיך לרדוף אותו בסיוטים הכי גרועים שלו...
&nbsp

 

[jackthesmith1992]

המשך

"בוקר טוב ושלום לכם אסירים נכבדים!" קראה נערה חייכנית שהוצגה על מסך ענק, "ברוך הבא לקרב המאה!" היא דיברה ביפנית עם כתוביות באנגלית, "אני מקווה שישנתם טוב, כי אנחנו תיכף מתחילים. החוקים פשוטים- להרוג את כל מי שנמצא יחד אתכם במבוך עד שרק אחד מכם ישרוד! יש לכם מגבלת זמן של תשעים דקות, אם יישאר יותר מאחד בסוף הצמידים שיש לכם על הידיים יחשמלו למוות את כל מי שנשאר. כולכם קיבלתם חרבות קאטאנה בתור נשק, אם אף פעם לא יצא לכם להשתמש בחרב- טוב, אז זה הזמן ללמוד! אז בואו נתחיל ובהצלחה לכולם, ביי ביי!" היא נופפה לשלום לפני שדמותה על המסך התחלפה בשעון ספירה לאחור שמנה תשעים דקות בדיוק ולידו מונה עם הכותרת באנגלית ויפנית "מספר החיים שנותרו" שערכו היה מאה.
מאה הכלובים שהיו מפוזרים ברחבי אולם ענקי עם קירות מבוך ומכשולים בגבהים וגדלים שונים נפתחו כולם באותו הזמן, והאסירים שהתאוששו והתעוררו מזריקות ההרדמה קמו על רגליהם, לקחו את החרבות שהונחו על רצפת הכלוב לידם ויצאו למבוך להילחם על חייהם.
קבוצה של אנשים בחלוקי מעבדה לבנים צפתה על גבי המסכים בחדר הבקרה בקרבות שהתנהלו בתוך המבוך.
"מה אתה אומר קוג'ירו?" שאל אחד מהם את השני, "מי לדעתך ינצח?"
"קשה לי מאוד לדעת, אני לא מבין בלחימה" קוג'ירו ענה בעודו נאבק לשמור על פנים חתומות למרות כל הדם והאיברים הקטועים שהוא ראה במסכים.
"אני הייתי מהמר על מספר עשרים ושלוש, קניצ'ירו מורהסאמה"
"הבוגד?"
"כן. רואים עליו שהוא הכי מיומן בחרב בכל המבוך, ואין סיכוי שיפני כמוהו יפסיד לאסירים הזרים בקרב חרבות"
"צודק" ענה קוג'ירו למרות שהוא חשב שזאת הייתה הצהרה געזנית שחצנית ומטומטמת, "אבל אתה באמת רוצה שדווקא קניצ'ירו ינצח? אחרי בגידה כל כך גדולה במולדת-"
"-אנחנו לא אלה שמחליטים קוג'ירו. ובוגד או לא, זה לא משנה. אחרי שנגמור איתו הוא יהיה הכי נאמן שיש"
אל תסמוך על זה, אמר קוג'ירו בליבו, כולו מלא תקווה שהתוכנית שלו תצליח.
הקרבות המשיכו, והחלחלה של קוג'ירו רק גדלה. חיתוך בבטן פה, דקירה בעין שם... קוג'ירו ייחל בכל ליבו שזה ייגמר כבר. ככל שמספר השבויים ירד קניצ'ירו צבר עוד ועוד הריגות מבלי להראות סימני עייפות משמעותיים. קוג'ירו התרשם שקניצ'ירו אכן עמד לנצח וקיווה שהוא יוכל לתקשר איתו כמו שצריך למרות הטבע האכזרי שהוא הפגין במבוך, ואולי בגלל שגם הוא בוגד יהיה להם יותר קל להבין אחד את השני...
"טוב" אמר ראש צוות המחקר כשהוא ראה שנותרו רק עשר דקות בשעון, "הגיע הזמן לשלב הסופי" הוא לחץ על כפתור שגרם לקירות המבוך לרדת לתוך הרצפה ולהיסגר בתוכה, משאיר רק מרחב גדול ופתוח.
"מי נשאר חוץ מקניצ'ירו?" שאל ראש הצוות.
"מספר ארבעים וארבע" ענה אחראי המחשבים שצפה בסטטיסטיקות של האסירים.
"ארבעים וארבע? פלא שהוא הצליח לשרוד דקה עם המספר הזה. מה רשום עליו?"
"מרגל סובייטי בשם קרלוס"
"מרגל סובייטי? באמת? הוא לא נראה סלבי בכלל" דמותו של קרלוס אשר הוצגה במסכים הייתה בכלל בעלת עור כהה ושיער שחור.
"כמה הריגות יש לו בהשוואה לקניצ'ירו?"
"לקניצ'ירו יש חמש עשרה ולקרלוס יש... שלוש?!"
רגע ארוך של דומיה שרר בחדר הבקרה. רק שלוש הריגות? אותה המחשבה עברה על כולם, איך לעזאזל הוא הצליח להגיע לקרב הסופי עם מספר הריגות נמוך כל כך? הם תהו.
אחד מהם פרץ בצחוק. "אין לקרלוס הזה סיכוי! קניצ'ירו יחתוך אותו לשתיים על המקום"
"שום סיכוי!" קראו אנשי צוות נוספים.
"תראו הנה זה מתחיל!" איש צוות הצביע על המסך.
קרלוס התייצב מול קניצ'ירו, פנים אל פנים. הם עמדו בשקט במרחק כמה מטרים אחד מהשני עם חרבות מורמות והביטו זה בזה במבט דרוך, כמו של חיה המתכוננת לזינוק על טרף. קניצ'ירו היה כולו מוכתם בדם, אך אפילו טיפה מהדם הזה לא הייתה שלו. קרלוס לעומת זאת היה נקי כמעט לגמרי מדם, אך הוא נשם בכבדות והיה לו רעד קל שהתחיל בכתפיים ונגמר בחוד של חרבו.
"זה ייגמר בדקה אחת"
"שתי שניות!"
"מכה אחת"
הם התחילו בקריאות "הידד!" ו"בהצלחה!" לקניצ'ירו, "חסל אותו כבר קניצ'ירו!" הם דרשו בצעקה.
קרלוס הוריד את חרבו ועבר להחזיק אותה בתנוחה אחורית, הלהב לצד גופו והחוד כמעט נוגע ברצפה. קניצ'ירו נשאר קר ומרוכז מבלי לשנות עמידה. קרלוס חרק שיניים וההתחיל לרוץ קדימה עם החרב- ובאמצע הדרך הוא עצר והשליך אותה על קניצ'ירו. קניצ'ירו קפץ הצידה והדף את הלהב המושלך עם חרבו שלו- ולפני שמישהו הספיק לקלוט אפילו קרלוס סגר את המרחק ביניהם, תפס את ידיו את קניצ'ירו אשר אחזו בידית החרב ונתן לו נגיחה לפרצוף.
עיניהם המלוכסנות של כל הצופים התרחבו למראה המתרחש מולם. קרלוס שינה את האחיזה והחל לתת לקניצ'ירו הפצוע רצף של ברכיות אחת אחרי השניה, עוד ברכיה ועוד אחת- ולסיום שינה שוב את האחיזה ונפל יחד עם קניצ'ירו עם כל המשקל על הכתף שלו. היא יצאה מיד מהמקום בקול גדול שכל הצופים שמעו דרך הרמקולים.
קרלוס קם ונתן חצי מבט בכיוון אחר לפני שהוא ניגש לחרב שהייתה הרצפה והרים אותה. הוא התקרב לקניצ'ירו אשר שכב על הרצפה משותק מכאב והפך אותו על הגב בבעיטה, הניף את חרבו בשתיי ידיים הפוך עם החוד למטה ותקע אותה בליבו של קניצ'ירו. קרלוס הפנה שוב את מבטו למסך- מספר החיים ירד לאחד ושעון הספירה לאחור נעצר.
"אני יודע שאתם צופים" הוא צעק ביפנית לא מושלמת אך מובנת, "לא יודע ולא אכפת לי מה המטרה שלכם, אבל אם אתם מתכננים לי משהו אז תבצעו אותו כבר!"
"כרצונך" אמר ראש הצוות בשקט ולחץ על הכפתור הכתום בשלט שלו.
הצמיד של קרלוס העביר זרם חשמלי חזק בכל גופו. הוא צרח מכאבים בעודו מנסה להתאפק דקה ארוכה עד שהוא התמוטט.
"תכינו אותו לניתוח" פקד ראש הצוות וכולם ניגשו מיד למשימה.
קוג'ירו כבר לא היח בטוח מה מפחיד אותו יותר- ההאכזריות וההנאה מכאב שהפגינו שותפיו לצוות או האלימות האינטילגנטית אותה הפגין האסיר הזה קרלוס שבידיו מופקדת כעת התקווה האחרונה שלו...
&nbsp

 

[agamkedem]

ביקורת קטנה

אין לי כל כך זמן להגיב באריכות, אבל יש שיפור גדול מאוד. מאוד. בסך הכל אהבתי את הסיפור

כמה הערות טכניות על החלק האחרון (יכולתי לכתוב על הסיפור כולו, אבל רוב ההערות שלי כלליות מאוד. תנסה ליישם אותן גם על שאר חלקי הסיפור.

קרלוס התייצב מול קניצ'ירו, פנים אל פנים תיאור קצת בנאלי ולא מרחיב מספיק. הם עמדו בשקט במרחק כמה מטרים אחד מהשני עם חרבות מורמות והביטו זה בזה במבט דרוך, כמו של חיה המתכוננת לזינוק על טרף. קניצ'ירו היה כולו מוכתם בדם, אך אפילו טיפה מהדם הזה לא הייתה שלו. קרלוס לעומת זאת היה נקי כמעט לגמרי מדם, אך הוא נשם בכבדות והיה לו רעד קל שהתחיל בכתפיים ונגמר בחוד של חרבו.
"זה ייגמר בדקה אחת" פיסוק.
"שתי שניות!"
"מכה אחת" פיסוק.
הם התחילו בקריאות "הידד!" ו"בהצלחה!" לקניצ'ירו, "חסל אותו כבר קניצ'ירו!" הם דרשו בצעקה. קריאות ילדותיות קצת, לא? הייתי מצפה למשהו אלים יותר, אם בכלל. הם אמורים להיות טכנאים או רופאים או משהו באמצע, לא? משכילים ומתורבתים.
קרלוס הוריד את חרבו ועבר להחזיק אותה בתנוחה אחורית תנוחה אחורית? מה זה?, הלהב לצד גופו והחוד כמעט נוגע ברצפה. קניצ'ירו נשאר קר ומרוכז מבלי לשנות עמידה. קרלוס חרק שיניים וההתחיל לרוץ קדימה עם החרב- ובאמצע הדרך הוא עצר והשליך אותה על קניצ'ירו. קניצ'ירו קפץ הצידה והדף את הלהב המושלך עם חרבו שלו- ולפני שמישהו הספיק לקלוט אפילו קרלוס סגר את המרחק ביניהם, תפס את ידיו את קניצ'ירו אשר אחזו בידית החרב ונתן לו נגיחה לפרצוף. קניצ'ירו, שאמור להיות סייף מוכשר, נופל בקלות כזאת? בידי תחבולה פשוטה כזאת? איפה האינסטינקטים שלו? כישרון ההרג שהצגת מקודם?
עיניהם המלוכסנות של כל הצופים התרחבו למראה המתרחש מולם. קרלוס שינה את האחיזה והחל לתת לקניצ'ירו הפצוע רצף של ברכיות פסיק, אחת אחרי השניה, עוד ברכיה ועוד אחת - כדאי להימנע ככל האפשר משימוש במקפים ולסיום שינה שוב את האחיזה ונפל יחד עם קניצ'ירו עם כל המשקל על הכתף שלו. היא יצאה מיד מהמקום בקול גדול שכל הצופים שמעו דרך הרמקולים.
קרלוס קם ונתן חצי מבט בכיוון אחר לפני שהוא ניגש לחרב שהייתה הרצפה והרים אותה. הוא התקרב לקניצ'ירו אשר שכב על הרצפה משותק מכאב והפך אותו על הגב בבעיטה, הניף את חרבו בשתיי ידיים הפוך עם החוד למטה ותקע אותה בליבו של קניצ'ירו. קרלוס הפנה שוב את מבטו למסך- מספר החיים ירד לאחד ושעון הספירה לאחור נעצר.
"אני יודע שאתם צופים" הוא צעק ביפנית לא מושלמת אך מובנת, "לא יודע ולא אכפת לי מה המטרה שלכם, אבל אם אתם מתכננים לי משהו אז תבצעו אותו כבר!" ניסוח קצת מסורבל מדי. הוא אמור להיות מלא באדרנלין והתרגשות, כשהוא ניצל בעור שיניו ממוות.
"כרצונך" אמר ראש הצוות בשקט ולחץ על הכפתור הכתום בשלט שלו.
הצמיד של קרלוס העביר זרם חשמלי חזק בכל גופו. הוא צרח מכאבים בעודו מנסה להתאפק דקה ארוכה עד שהוא התמוטט. מנסה להתאפק? להתאפק מלעשות מה?
"תכינו אותו לניתוח" פקד ראש הצוות וכולם ניגשו מיד למשימה. אפשר להרחיב קצת יותר בניסוח. "כולם ניגשו מיד למשימה" לא מפרט מספיק.
קוג'ירו כבר לא היח היה בטוח מה מפחיד אותו יותר- ההאכזריות האכזריות וההנאה מכאב שהפגינו שותפיו לצוות או האלימות האינטילגנטית אותה הפגין האסיר הזה פסיק קרלוס פסיקשבידיו מופקדת כעת התקווה האחרונה שלו... עדיף נקודה אחת ולא שלוש.