ראשית, זה כל כך מוכר
אין כזה דבר אדם שלא מוקף בהם.
השאלה היא מה עושים אתם,
וזה מה שאני שואלת אותך:
עד כמה את מוכנה להגן על עצמך מפניה/פניהם?
אני מוכנה לוותר על הכנסה כספית כדי לא לעבוד אתם.
אני עצמאית כעת, מכל הבחינות.
אם אני רוא השהמחיר הכספי לא שווה את זה - אנימוותרת בנימוס.
אם הכסף או הקרדיט חשובים לי - אני עובדת עם מגננה.
דווקא משום שאני חשופה כל כך למרות שאני לא עובדת בתחום ההילינג,
אני מבינה כמה זה חשוב להיות אסרטיבית.
תשמעו סיפור:
בשנה שעברה קיבלתי הצעה נהדרת לערוך ספר זיכרונות של ארכיטקט ויכולתי
לבקש כל מחיר שרציתי משום שהם רצו את הספר מוכן בתוך חודש.
קיבלתי את הספר לעבודה והתחלתי לעבוד אתו.
הוא התגלה כמקסים, ואפילו שלחתי לו אימייל אתמול בעניין כלשהו שסיפר לי עליו,
למרות שהעבודה הסתיימה כבר לפני חצי שנה.
אבל משפחתו והמפיקה, שהיא חברת משפחה ותיקה,
שאבו לי כל כך את האנרגיה וזה נגמר כל כך רע, שחליתי אחר כך לשבועיים בערך.
מאז - לא עוד.
זה היה בית הספר שלי כעצמאית.
כשהייתי שכירה הייתה אישה אחת שהרוע שלה במובן הקמאי היה כל כך בולט,
שהיה לי מזל שבינינו הפריד עמוד תומך רחב.
בכל פעם שעברה לידי הרגשתי את משבי הנבזות שלה כמעט מוחשיים.
גם שם עזבתי ונשמתי סוף סוף לרווחה.
היא הייתה בית הספר הראשון שלי לזיהוי אנשים כאלה שממררים את חיינו בשאיבת אנרגיה.
מילא שאיבה, היא גם הייתה מנוע שהפיץ רוע טהור.
בקיצור, אני, שיכולה להיות כל כך מיליטנטית וחמומת מוח,
פשוט נאלמת דום לפעמים מול דברים כאלה.
לפעמים אני שותקת אם זה לא מחויב המציאות לדבר.
אבל לפעמים אני לומדת מכורח להגן על עצמי.
אני חושבת שהמחשבה בבסיס ההגנה היא - אם אין אני לי מי לי.
גם כהילרים ההגנה העצמית מחויבת המציאות כדי לא להיטמע במטופל, לא?
"שמרי נפשך, כוחך שמרי, שמרי חייך...".
