בואו נדבר על דיבור

תקשורת היא כלי חשוב, שנמצא אצל כל בני האדם וגם אצל כמה בעלי חיים. יש סוגים שונים של תקשורת והעברת מסרים. אני מאמין שכלי התקשורת הכי חזק וטוב הוא הדיבור המילולי, כי הוא מדויק ובלתי אמצעי כלומר מעביר את המסרים ישירות בלי הפרעות בדרך, והוא מאפשר להעביר בבירור רב כמות רבה מאוד של מידע וסוגי מידע.

דיבור מאפשר לבטא אמתות במדויק. בדיבור אפשר לבטא כל סוג של אמת או רעיון, לטוב או לרע, כל דבר שאפשר לחשוב עליו בהיגיון. דיבור משמש להשיג מטרות ביעילות וליצור הבנה הדדית בכל תחומי החיים: עבודה, לימודים, חברות, חקירות משטרה ובית משפט ודיפלומטיה. אפשר וצריך להתאים את הדיבור לכל סוג של שימוש בו. הדיבור מסמל את המציאות ולכן מקביל לה.

הדיבור משפיע מאוד על מצבי המציאות, ולכן כדאי לחשוב היטב לפני שמנסחים ואומרים משהו. נאמר "חיים ומוות ביד הלשון".

בעבודה רשאי המנהל לתת לך הוראות בלשון ציווי. לעומת זאת, במכתבי תלונה למוסדות ציבוריים כעירייה מקובל להימנע מציווי כדי לא להיראות מאיים, ובמקום זה לכתוב "אני דורש שתעשו...כדי שלא אתלונן". יש דרכים שונות לנסח רעיונות כך שיישמעו יותר ענייניים ופחות מאיימים.

בחקירות משטרה ובית משפט יש לאדם זכות לשתוק ולא לענות לשאלות שעלולות להפליל אותו. כשהחוקר חושד בך, שתיקה עדיפה על שקר שעלול להתגלות ולסבך את האדם בחוסר אמון. אפשר להגיד לחוקר: "תחליט לפי שיקול דעתך אם להאמין לסיפור שלי, לא אוכל לענות על השאלה". זכות השתיקה מגנה על אדם ומאפשרת לו לא לגלות מידע שיסבך אותו, למשל על עבירות שעשה.

יחד עם זה, כשהראיות לא מוצגות יכול שקר להטעות לפעמים את השומע לחשוב שהמציאות שונה. כשאפשר להטעות את השומע, שקר עשוי לעזור זמנית. גם בחקירות וגם בדיפלומטיה יש הרבה שיטות חכמות לדבר כדי להגיע לאמת ולמטרות הרצויות.

בין בני אדם אפשר להביע בדיבור גם אהבה וגם שנאה. אפשר להגיד דברים חיוביים על האדם כמו: "אתה נחמד", ואפשר להגיד נגדו דברים תוקפניים ורעים כמו: "אתה לא נחמד". צריך להימנע מלדבר נגד אנשים מבלי שישמעו, ומוטב לפתור אתם את העימות ישירות. כתוב בתורה "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך". אמנם כשאדם עצבני ולא מקשיב, לא תמיד אפשר להגיע אתו להידברות ומוטב לחכות שיירגע. הוא פועל רק מתוך רגש ולא יבין את דברינו.

כדאי לבקש התחשבות ולדרוש זכויות בבירור, כדי שהאדם האחר ידע מה מורים לו ויסכים לבצע. לדעתי, מוטב להשתדל להתייחס עניינית למה שנעשה או נאמר נגדך, ולא לדבר יותר מדי רעות על אנשים ועל אופיים. צריך לנסות לפתור מריבות בעזרת הסברים. צריך להסביר את עמדתנו, ויחד עם זה להקשיב. למשל, כדאי להגיד: "לא התכוונתי להרע לך, אני רק מבקש שתשתדל להתחשב בצורך מסוים שלי כדי שנהיה ביחסים טובים". עם זה, במצבים מסוימים מותר להגיד: "אני חושב שהפרת את זכותי, ואני דורש ממך להתחשב יותר". כשאדם לא מתחשב בזכויות האחרים, צריך להתלונן עליו לאחראים כדי שיטפלו בעניינו.

בחברות עם אדם צריך למצוא עניין משותף ולדבר על דברים שעושים ביחד במסגרות חברתיות, עם חברים ובעיסוקי הזמן הפנוי. כדאי להחמיא ולהראות חיבה ואהבה, להראות בדרכים שונות שחשוב לנו שהאדם האחר ירגיש טוב. גם דרך הדיבור על עיסוקים אנו מראים שהוא חשוב לנו, כי אדם בוחר לעשות דברים כדי להרגיש טוב. כדאי לשאול שאלות מפורטות כמו: מה עשית בחוגים, מה עשית בתחביבים.

הדיבור עוזר לתקשר, לבטא רעיונות וליצור הבנה הדדית, אבל צריך לנצל את הדיבור למעשים: חשוב לדבר, אבל חשוב יותר לעשות.

אני מאמין שדיבור יכול לשפר את העולם. הדיבור כלי חכם, ואני מנסה להשתמש בחוכמת הדיבור לשפר את הסביבה ואת היחסים בין אנשים.
 
נערך לאחרונה ב:

דורי 1981

Well-known member
בחקירות משטרה ובית משפט יש לאדם זכות לשתוק ולא לענות לשאלות שעלולות להפליל אותו. כשהחוקר חושד בך, שתיקה עדיפה על שקר שעלול להתגלות ולסבך את האדם בחוסר אמון. אפשר להגיד לחוקר: "תחליט לפי שיקול דעתך אם להאמין לסיפור שלי, לא אוכל לענות על השאלה". זכות השתיקה מגנה על אדם ומאפשרת לו לא לגלות מידע שיסבך אותו, למשל על עבירות שעשה.
מה שאמרת נכון וחכם מאוד. עם זאת מטריד שאתה כל הזמן חוזר באובססיביות לסיפור של חקירות ומשטרה. הסתבכת עם החוק?
 
תודה לאל לא הסתבכתי עם החוק, אבל אני חוקר את הדיבור כדי לדעת איך הכי טוב להסתדר. חקירות משטרה הן לדעתי דוגמא טובה לבחון את הדיבור. בעבר הסתבכתי עם זרים.
 

דורי 1981

Well-known member
תודה לאל לא הסתבכתי עם החוק, אבל אני חוקר את הדיבור כדי לדעת איך הכי טוב להסתדר. חקירות משטרה הן לדעתי דוגמא טובה לבחון את הדיבור. בעבר הסתבכתי עם זרים.
אין מי שלא מסתבך, באשמתו או שלא. העיקר שיודעים איך לצאת מהסבך.
 
אני מבין שהסיבה העיקרית לזה שהכו אותי בכפר במשך שנים היא שבעבר הסתבכתי עם זרים מסוכנים, שביקשו ממני כסף אז התחכמתי ואמרתי "תאמין לי שאין לי" במקום "אין לי" כי חשבתי שעדיף והגיוני יותר להגיד דבר נכון ומדויק, שהרי לא באמת אין לי אלא רק יכולים להאמין בזה. אני משער שהצורה "תאמין לי" מתאימה לחקירות משטרה ובית משפט ולא לזרים שיכולים להיות אלימים ולא להבין את דבריי. חוץ מזה, בודקים מתי מישהו מדבר בעקיפין ומתי ישירות כדי לזהות מתי ישקר ומתי ידבר אמת. אם מישהו במקום ציבורי חושד שקיללתי אותו ולא מאמין לי שלא, אולי מוטב לשתוק מאשר להיתפס בשקר. אני חושב אחרת על דיבור ועל החיים והעולם, ולכן לא תמיד יודעים להבין ולהעריך אותי. אני מיוחד לטובה.
 
נכון, ואני מיוחד ברוחניות שלי. הוכחתי בחיי שאני אדם מאוד רוחני, מוסרי ואוהב. לצערנו, רוב העולם חומרני ולכן עד היום אני נלחם בו. המטפלת שאהבתי החליטה לא לשמור אתי קשר של דיבור, הצטערתי מאוד אבל צריך להשלים ולהמשיך הלאה עם הזיכרונות היפים לקשרים חדשים. קיוויתי שאפשר יהיה לדבר בעדינות עם המטפלת ביחד עם עוד חבר ולנסות לשכנע אותה, נראה שלא. השארתי לה הודעה טלפונית אחרי הטיפול שאני חושב שהיא מאוד נחמדה ואשמח לדבר אתה לפעמים אם תרצה, בתגובה רמזה שהיא לא רוצה. בתגובה השארתי לה הודעה שתהיה מאושרת. חבל אבל לא נורא. עכשיו יש לי חברה חדשה שגם היא נהדרת.
 
נערך לאחרונה ב:
אגב, חשבתי על זה: אדם יכול לכעוס באותה מידה אם אסרב לענות לו או אם יחשוד שאני משקר לו. אם הוא חושד, סביר שיחקור ויגלה את האמת ואז אולי מוטב לסרב לענות מאשר שיגלה את השקר ויכעס עוד יותר. כמובן, לא רצוי לדבר עם זרים שלא יכולים להבין את דבריי. בנוסף אם שואלים שאלה שברור ממנה שלא יחקרו יותר, עדיף לענות ישירות. אם שואלים שאלה שברור ממנה שחושדים ויחקרו יותר, אולי עדיף לתת לשומע להחליט במה להאמין.
 
הוא יכול לנסות להכריח אותי לענות. אם יש לי דרך להתחמק ולהטעות כדי להתגונן, למשל להראות ראיה מזויפת, זה טוב. אם לא, נשאר לסרב לענות, או להתרחק.
 
למעלה