בואו נדבר על המודלינג שלנו

[עינת גבע]

בואו נדבר על המודלינג שלנו

שלום לכולם, מצרפת מכתב של ילד המתחיל במילים "כאשר לא שמת לב ..." מכתב המלמד אותנו שהילדים צופים בנו כל הזמן. לומדים ומסיקים מסקנות מההתנהגות שלנו. האם הדברים מוכרים לכם? האם הם פוגשים אתכם? האם יש דברים שלמדתם מהמעשים של הוריכם? איך אנחנו נתפשים בעיני הילדים שלנו? האם אנחנו משמשים להם מודל ראוי לחיקוי / ללמידה? דרייקורס אמר ואני מאמינה ש"ילדים לומדים מהמעשים שלנו יותר מאשר מהדיבורים שלנו" מה דעתכם? שתפו אותנו, ענת גבע, מכון אדלר.

 

[עינת גבע]

כאשר לא שמת לב

כאשר לא שמת לב כתוב במכתב של ילד אחד כאשר לא שמת לב שאני מסתכל עליך, ראיתי שמיהרת לתלות על המקרר את הציור הראשון שלי, ורצתי לצייר עוד. כאשר לא שמת לב שאני מסתכל עליך, ראיתי איך נתת אוכל לחתול, ולמדתי שטוב לטפל בחיות מחמד. כאשר לא שמת לב שאני מסתכל עליך, ראיתי דמעות זולגות מעיניך, ולמדתי שיש דברים שמכאיבים, וזה בסדר לבכות. כאשר לא שמת לב שאני מסתכל עליך, ראיתי איך הכנת את המאכל האהוב עלי, ולמדתי שהפרטים הקטנים הם אלה שעושים את החיים למשהו מיוחד. כאשר לא שמת לב שאני מסתכל עליך, שמעתי אותך מתפלל, וידעתי שיש אלוהים אליו תמיד אני יכול לפנות, ולמדתי לסמוך עליו. כאשר לא שמת לב שאני מסתכל עליך, נישקת אותי ללילה טוב, והרגשתי אהוב ומוגן. כאשר לא שמת לב שאני מסתכל עליך, ראיתי אותך נותן מזמנך וכספך כדי לעזור לחסרי כל, ולמדתי שאלה שיש להם צריכים לעזור לאלה שאין להם. כאשר לא שמת לב שאני מסתכל עליך, ראיתי אותך מטפל בנו, ולמדתי שחובה לשמור את מה שניתן לנו. כאשר לא שמת לב שאני מסתכל עליך, למדתי ממך שיעורים מן החיים: איך להיות חיובי ויצרני, איך להגיד הרבה רק בחיוך אחד. הסתכלתי עליך ורציתי להודות: תודה על כל מה שראיתי, כאשר לא שמת לב שאני מסתכל עליך. בל נשכח - אנחנו משפיעים, כהורים, אחים וחברים על הילדים במעשינו ואמירותינו, למרות שחשבנו שלא מסתכלים עלינו. מגישה, עינת גבע