בואו נדבר על זה....

[IAmPoli]

בואו נדבר על זה....

יחסי ה-היי, מה קורה? שנתקלתי בהם רק כסטודנטית.
אז אני הולכת במסדרונות האוניברסיטה ובכל צעד יש פנים מוכרות.. מחייכים אליה, מהנהנים אליו ואולי אם הקשר באמת "קרוב" יש איזה חצי דקה של שיחה מטומטמת בסגנון של: -אז מה קורה? -מה נשמע? -טוב? -טוב. וכל אחד ממשיך לדרכו.
אני לא באמת מכירה את האנשים האלה. איתו הייתי באיזה קורס ואותה פגשתי באיזה פרויקט והוא בכלל ידיד טוב של שותפה שלי. יש כל כך הרבה אנשים שפוגשים בזמן הלימודים ואת רובם אתה לא באמת מכיר ואולי לא באמת מחבב אז למה להמשיך עם היחסים המוזרים האלה? בבית ספר זה לא היה ככה... גם בצבא לא.. למה באוניברסיטה זה שונה?
מצד אחד קצת לא נעים להתעלם מאדם שאתה "מכיר" והוא "מכיר" אותך ושניכם יודעים על כך.. אבל מצד שני.... מה זה בעצם משנה?

 

[אלמוג153]

אם בא לך

להיות אנטיפטית אז סבבה. את יודעת פעם, לפני שהפכנו לאנשים אוכלי אדם, אנשים היו מברכים אחד את השני לשלום גם בלי שהם הכירו אחד את השני...לא כל דבר חייב להיות צמוד לשינוי או אינטרס אבל אם כבר, זה משנה. זה נותן תחושה יותר טובה לגבי הסובבים, שובר את הקרח, אם אי פעם תצטרכי משהו אז יהיה לך נוח יותר לפנות לאדם כזה או אחר ועוד סיבות שונות. את לא חייבת לדבר עם אף אחד. תתעלמי פעם אחת והם לא יתייחסו אלייך... מה זה בעצם משנה?

 

[IAmPoli]

בתור מישהו

שאומר לי שאני אנטיפטית ושצריך להיות נחמדים לאנשים אתה די תוקפני... ורק לידיעתך אני עדיין מברכת אנשים שאני לא מכירה,נהגי האוטובוס, מאבטחים ובכלל, ואני ממש בעד להיות נחמדה לאנשים. ההבדל באוניברסיטה זה שאתה לומד עם אותם אנשים ודיברת איתם אבל יש אנשים שפשוט לא מתחברים ולדעתי זה די צבוע להמשיך לנהל שיחות ריקות שלא מובילות לכלום... זה כמו שיש אנשים עם 1000 חברים בפייסבוק אבל אם הם יראו אחד את השני ברחוב הם לא יטרחו להתקרב ולומר שלום, לדעתי זה צבוע... ויותר צבוע זה להיות נחמדים לאנשים שלא אכפת לך מהם רק בגלל שאולי פעם אני אצטרך מהם טובה...

 

[אלמוג153]

שימי לב

שלא אמרתי שאת אנטיפטית אלא אם את רוצה להיות כזאת אז שיבושם לך.

לטעמי, זאת לא צביעות.. אז ניהלת שיחת סרק..לא קרה כלום. אז הוספת מישהו בפייסבוק, לא קרה כלום. אמרת שלום למישהו שאת מכירה, גם אז לא קרה כלום. לא בא לך, אז אל תנהלי שיחות.. לא צריך מזבוב לעשות פיל. צביעות יש מלא וזאת ממש לא..

אגב, אני לא תוקפני אבל נימה אי אפשר לשלוח דרך הודעה. צביעות לשמה פשוט

 

[IAmPoli]

פשוט

לדעתי כל זה נובע לרצות להיות כל כך מגניב ויש לי כל כך הרבה חברים כשבעצם אף אחד לא באמת מכיר אותך ואתה לא מכיר אף אחד...
אבל סבבה... אפשר גם להסכים לא להסכים

 

[אלמוג153]

כמובן

אבל זה רק כי את דבקה בקו החשיבה שלך ולא חושבת לרוחב קצת. אני ממש לא מחפש להיות מגניב...אני מגניב את עצצמי אבל בלי שופוני. יש בחיים מעגלים. כמו במשפחה..יש את הקרובים ויש את הרחוקים..כמו עם בני אדם. לקרוא לזה צביעות? מוגזם. אבל אם את דבקה בכך, אז אל תדברי עם אף אחד שאת לא מכירה. ואל תקחי סוכריות מזרים.

רגע, אז מה שלומך?

 

[IAmPoli]

נראה לי ש

לא הבנת אותי נכון... אני ממש בעד להכיר אנשים חדשים ואני כן מדברת עם אנשים שאני לא מכירה. אני מתכוונת אל האנשים שדווקא כן מכירים, ז"א ראיתי אותם בשיעור או דיברתי איתם איזה פעם אבל פשוט לא התחברנו.. קורה... ואז נוצר מצב שכל פעם שאני רואה אותם מתנהלת שיחת ה-מה קורה? מה נשמע? מה איתך? טוב? טוב. ולאף אחד מהצדדים לא באמת אכפת מה נשמע? לקרוא לזה צביעות זה באמת קצת מוגזם אבל לדעתי זה מפגר...

 

[EdisonGirl]

מבינה למה את מתכוונת..

זה באמת קצת מפגר, אבל את לא באמת יכולה להתעלם מבנאדם כזה, כי אז מהצד שלו זה עלול להיתפס כהתעלמות הפגנתית, כאילו שיש לך משהו נגדו, והרי אין לך. את בסה"כ לא מתחברת אליו וחושבת שזה טיפשי לנהל שיחה ריקה על בסיס של קשר ריק. מצד שני, לכי תדעי מה עובר לבנאדם בראש? ובזמן שאת לא התחברת אליו, אולי הוא דווקא כן נהנה מהחלפת המילים הסתמית הזו? לא, באמת, לכי תדעי...

אז ליתר ביטחון, ובלי שום עניין של צביעות, מנהלים את השיחות האלה..כמה זה לוקח לך בסה"כ מהחיים? שעתיים בכולל?

 

[IAmPoli]

כן...

להתעלם גם לא התכוונתי... סתם מתלוננת והבעיה היא שזה כבר בא טבעי כי אי אפשר להגיד למישהו סתם "היי" בלי שיבוא אחריו ה"מה נשמע?" אני פשוט שונאת את הכמה שניות מבוכה שבאות אחרי זה כשלאף אחד אין יותר מה להגיד...

 

[בארבאבא]

זו לא צביעות,זה נימוס.

בעיניי,אם את מכירה מישהו,וגם אם זו הכרות הכי שטחית
בעולם,אז זה יהיה נחמד לשלוח איזה חיוך או "שלום".סה"כ עניין של נימוס וחביבות.
הרבה יותר מגעיל זה להתעלם ממישהו..

 

[אדם לב ארי]

אלו לא שיחות...

סתם חילופי דברי סרק.
יש ימים שאני הולך בפקולטת חברה וכל שניה צץ מישהו מוכר...
יש ימים שאני הולך ולא מכיר אף אחד.
אז מנידים את הראש לשלום, וממשיכים... אולי לפעמים לוחצים יד או וואטאבר...

מבחינתי, זה לא ממש שונה מהתיכון או מהצבא.
אנשים הם אנשים.

 

[אין לי שם יצירתי]

אני לא רואה בעיה בלחייך ולהסביר פנים...

סך הכל לא מדובר באנשים רעים שתכניתם לפגוע בך, כולה סטודנטים כמוך, פנים מוכרות. שלום-שלום ונגמר העניין...לא צריך דרמות מיותרות

 

[IAmPoli]

בעד...

לחייך בזמן הליכה לאנשים זה מקסים, ואני מקווה שאני לא יוצאת איזה כלבה שלא רוצה להגיד שלום לאף אחד, פשוט לדעתי כששואלים מה נשמע? או מה קורה? צריך לרצות לשמוע את התשובה...

 

[EdisonGirl]

זה הפך להיות ביטוי שגור

לשאול אנשים לשלומם (מבלי לצפות לתשובה). יתכן שזה פשוט אקט של נימוס, וחבל, בהחלט חבל שהשאלה הזו נזרקת לה ככה לאוויר כל יום מאות פעמים ללא משמעות. בסופו של דבר, כמו שאת רומזת, זה משדר שלאנשים לא באמת אכפת אחד מהשני, אבל תראי את זה גם הפוך- כשבנאדם שאת בקושי מכירה שואל אותך "מה המצב?" סתם מתוך נימוס וכדי לברך אותך לשלום, באמת היית רוצה לשתף אותו במה שעובר עלייך, ממש כמשמעות השאלה? סביר להניח שלא.. ואולי ככה זה בעצם נוצר..
כשאנשים נשאלים בלי לרצות באמת לתת תשובה ובלי שבאמת מישהו מעוניין לשמוע את התשובה שלהם.

את לכשעצמך יכולה להיות כנה ולא לשאול "מה נשמע?" אנשים שלא באמת מעניין אותך מה קורה איתם. זה מה שאני עושה. אני פשוט אומרת "שלום" או מחייכת, או מעירה משהו שצץ לי במוח באותו רגע. לא אוהבת לזרוק מילים חסרות משמעות. אני מרגישה שזה מוציא אותי טמבלית (והיי, שלא יובן שאני חושבת שכל מי שעושה את זה טמבל. אני מדברת רק על התפיסה שלי בנוגע לעצמי)... וכשאני שואלת "מה נשמע?" חלק מסוים במוח שלי מוכן ומזומן לקבל תשובה.

 

[IAmPoli]

בזמן האחרון..

ממש בשבוע האחרון התחלתי להגיד לאנשים היי ולהחמיא להם על מה שהם לובשים או עונדים או על השיער או משהו, חחח...בנתיים הצלחתי סבבה, נראה לי שזה עדיף.. בגלל שהגיע הקיץ כולם נורא יפים וצבעוניים וזה כיף! מקווה רק להמשיך למצוא דברים להחמיא עליהם

 

[EdisonGirl]

זה גם מוציא ת'בנאדם עם הרגשה טובה

הרבה יותר מ"מה נשמע?" הסתמי הזה..

 

[קופיפה טובעת]

זה באמת שונה באוניברסיטה?

זה קיים בכל מסגרת חברתית, התופעה לכשעצמה.
כמובן שזה קורה לי גם בלימודים ואני אשקר אם אומר שאני אוהבת את התופעה.
לפעמים זה מרגיש לי סתם צביעות, אבל ככה כולם מתנהלים ואני הופכת לחלק מזה, פשוט כמה אוכל להפקיע עצמי מן החברה?

הרי גם אנשים שאנחנו כן מכירים ומזהים ואומרים לנו "מה קורה?" לא באמת נעצרים לשמוע את התשובה, היא מעניינת ת'סבתא שלהם!

 

[IAmPoli]

לי זה קרה רק..

באוניברסיטה, אבל אולי התחלתי לשים לב לזה רק באוניברסיטה בגלל שזה קרה בצורה יותר משמעותית...
ותודה שסוף סוף מישהו מבין אותי אני ממש בעד לחייך ולומר שלום פשוט לי זה מרגיש מוזר כשזה לא באמת מעניין אף אחד מהצדדים וזה שלום ריק כזה...

 

[קופיפה טובעת]

בלימודים זה פשוט יותר אינטנסיבי

זה מעין "גטו" (לא במובן השואתי).
כשאת הולכת ברחוב מה הסיכוי שתתקלי במישהו שאת מכירה? יש סיכוי אבל הוא מועט.
בלימודים יש הרבה אנשים שאת לומדת איתם (הרבה באופן יחסי לרחוב, לאו דווקא ביחס לכמות הסטודנטים באוניברסיטה), לכן את מרגישה את זה יותר.

רק לפני כמה ימים חלפה אלי מישהי וחייכה והחזרתי לה חיוך אבל הייתי צריכה לצלם את פניה בזכרון כדי להיבן מיהי...
זה קורה וזה מתסכל גם אותי. אבל זה חלק מהחייים החברתיים של כולנו...

 

[irreplacable]

לא חושבת שצריך לעשות מזה עניין

וגם את יכולה להגיד "היי" עם חיוך ופשוט להמשיך הלאה בדרכך.. בלי לעצור.. זה מה שאני עושה כשאני ממהרת או סתם לא בא לי..