בואו נדבר קצת על מלווים

[BloodyRose]

בואו נדבר קצת על מלווים

בעקבות העזיבה של איאן וברברה שמאוד העציבה אותי (כן, ידעתי שהם לא ישארו 50 שנה, אבל בכל זאת נקשרתי אליהם במהלך שתי העונות הראשונות

), חשבתי לפתוח שרשור מלווים.

אז מי המלווה האהוב עליכם? למי הכי התחברתם? מה לדעתכם הופך מלווה למלווה טוב? איזו דמות אורח הייתם רוצים שתהפוך למלווה? (*אהמ*סאליספארו*אהמ*)
האם הייתם מעדיפים לראות פרידה שונה למלווים מסויימים? מעדיפים פרידה "כפוייה" (סטייל רוז ודונה) או פרידה מבחירה ובלב שלם (סטייל מרתה)?
אתם חושבים שתפקיד המלווה הוא רק לספק לצופים מישהו להתחבר אליו, או גם להשפיע על הדוקטור והעלילה? (זה למשל משהו שהיה מאוד יפה באיאן וברברה. לא רק שהם כמעט ולא היו תלויים בדוקטור כמו עלמה במצוקה, הם גם מאוד שינו את הדוקטור לאורך התקופה המשותפת שלהם. הם היו עצמאיים, דעתניים, ולאורך הפרקים הראשונים ממש גנבו את ההצגה. יחד עם זאת, הם העמידו את הדוקטור במקום כשצריך, לא היססו לכעוס עליו וניערו אותו אם היה צורך. אין ספק שהם מהווים חלק עצום בהצלחת הסדרה בראשית דרכה.)

אז קדימה, שתפו

 

[taliabar1]

רוז

הכי אהבתי את רוז כמובן>< והפרידה שלה היה הדבר הכי עצוב בתולדות הסדרה.. ובכל זאת לדעתי פרידה כפוייה יותר מעניינת, או שזה סתם כי היחידה שעזבה מבחירה הייתה מרתה ולא ממש סבלתי אותה.

ואני בהחלט חושבת שהמלווים צריכים להשפיע על הדוקטור, זה מה שעושה אותם כ"כ טובים (או לחילופין, פחות טובים..><).

 

[Lhuna1]

איימי ודונה

הייתי רוצה כמלווים קבועים את קרייג (+סטורמאגדון) ואת קפטן ג'ק

.

 

[timetraveler900]

מלווה טוב הוא לא צל

יש פוטנציאל מאוד גבוה למלווה להפוך לצל של הדוקטור - או לאיך שקראו להם פעם - עוזרים. כשזה קורה, אנחנו מאבדים את הדמות. העניין הוא שבקלות אפשר לטעות ולהגיד שאם בונים להם סיפור אז הם יוצאים מהמשבצת הזאת, אבל זה לא תמיד נכון.

לאיימי למשל (לא לסקול אותי אוהבי איימי חח) היה סיפור שלם סביבה ובאיזשהו שלב היא הפכה להיות מרכזית יותר מהדוקטור. אבל עד העונה השביעית בערך לא הרגשתי שהדמות שלה עומדת בזכות עצמה. זה תמיד היה איימי עם הדוקטור, איימי עם רורי... בנו לה עלילה שלמה שרק בזכותה לדעתי הדמות הצליחה. כי אם הייתה קצת פחות דרמה סביבה, האופי של הדמות שלה (אני מדגישה עד העונה השביעית לערך) לא היה מחזיק אותה. באיזשהו מקום הרגיש לי שהיא הייתה צל...

קלרה לעומת זאת הייתה אישיות. ולמלווה צריכה להיות אישיות שיכולה לסחוף. אולי זה עניין של טעם אני לא יודעת.. אבל האישיות של קלרה יצרה הרמוניה עם הדוקטור - שזה משהו שהוא גם חשוב מאוד. כמו שאמרת, לאזן אותו.

על ריבר אני בכלל לא מדברת...

 

[BloodyRose]

עם איימי תמיד הרגשתי פספוס כלשהוא

אני לא יודעת אם זה בגלל יכולות המשחק החלשות שלה בפרקים הראשונים, או כי הסיפור שלה ושל רורי לא היה מספיק מהוקצע. אבל משהו תמיד התפספס לי איתה (כמו שאמרת, עד העונה השביעית בערך).
באמת לאורך הרבה זמן היא לא עמדה בזכות עצמה. אני חושבת שהייתה חסרה סצינה בהתחלה שתייחד אותה ותבליט אותה. לרוז היה את ה"אולי אין לי כלום, אבל יש לי מדליית ארד בהתעמלות", מרתה הייתה מועילה בפרק הראשון שלה (לא משנה כמה לא אהבתי אותה, לפחות היא לא היתה למל"מית בפרק הראשון שלה*), לדונה הייתה את הפתיחה של partners in crime, שהיא ה"מקבילה" של הדוקטור. מה היה לאיימי בהתחלה? הייתה מעולה בתור אמיליה, אבל על תקן ניצבת יפה בשאר הפרק. גם אחרי זה היא לא ממש התרוממה. לקח המון זמן עד שהיא תפסה באמת תפקיד בסדרה.
לקלרה, מעבר לאישיות, היה באמת תפקיד בפרקים הראשונים שלה (גם בדאלק אייסלום, כמובן, גם בתור הנני, וגם בפרק הראשון בתור מלווה מהשורה).
אחרי זה איימי התרוממה והפכה באמת לחברה טובה, כמו דונה (אם הדוקטור לא ג'ינג'י הוא מסתפק בחברה ג'ינג'ית?

) - ואם כבר דיברתי על פרידות, אני חושבת שהפרידה מאיימי היא הכי הולמת. הדוקטור לא היה משאיר אותם מאחור סתם כך, ולא הגיעה להם פרידה דרמטית כמו רוז או דונה. אז נתנו להם להזדקן ביחד ובשקט הרחק מהדוקטור. בדיוק מה שהם היו צריכים. פרידה מאוד מכובדת מהזוג הזה.


* עכשיו שאני חושבת על זה, אני לא ממש זוכרת את הפרק הזה מספיק טוב כדי לקבוע אם היא הייתה מועילה או לא. עולה לי בעיקר הסצינה מturn left, כשאוליבר אומר שהיא עזרה וויתרה על מסכת החמצן שלה לטובת אחרים. לא זוכרת איך היא הייתה בפרק עצמו.

 

[MonicaF]

Brigadier Lethbridge-Stewart

את עוד תראי, אם עדיין לא יצא לך להכיר אותו.
אגב הוא אבא של מפקדת יוניט The Day of the Doctor.
מסכימה אתך לגמרי לגבי ברברה ואיאן

היוו דוגמה למורים בנוסף לכל!
לדעתי המלווה הוא החוליה המקשרת בין הצופים לדוקטור.
עדיין לא יצא לי לראות את פרק הפרידה משרה ג׳יין סמית׳ אבל אני זוכרת כשהיא חזרה לסדרה לצד טננט זה היה ממש עצוב איך היא שאלה - דוקטור למה נטשת אותי, והוא לא מפסיק לומר my Sara Jane

 

[Ayelet 363]

הממ

רוז - מהפרק הראשון גם אהבתי אותה מאוד וגם לא אהבתי אותה. עם הזמן מאוד אהבתי אותה. העזיבה שלה הייתה הכי עצובה בשבילי. אני לא יודעת אם זה בגלל קשר רגשי שפיתחתי אליה או כי עוד לא הכרתי את הסדרה ואת העצב של העזיבה של companions. אולי שתי הסיבות נכונות. זה ועוד רגע מסדרה אחרת הם הרגעים הכי עצובים שראיתי, לדעתי, בסדרות טלוויזיה.

בעיקרון קשה לי לבחור בין רוז לקלרה, אבל אהבתי את כל ה-companions. אני מעדיפה שיהיה לי קל להזדהות איתם מאשר שאוהב את העלילה שלהם. למשל, אהבתי את העלילה של איימי, וגם אהבתי אותה בתור דמות, אבל היה לי יותר קשה להזדהות איתה. אני גם אוהבת את זה כשה-companions שווים לדוקטור והסיפור שלהם לא קשור לדוקטור יותר מאשר הסיפור של הדוקטור קשור אליהם.