קתרינה הגדולה - הצארית של רוסיה
נולדה ב- 1729 כנסיכה סופיה פרדריקה אוגוסטה בחלק של גרמניה (שטטיין) שכיום שייך לפולין. בשנת 1744 נסעה עם אמה למוסקווה לפגוש את אליזבת' ה- 1 שביקשה אותה להיות כלה לבנה "פטר הגדול" שידוע כחולה נפש. היא נישאה לו ב- 1745. ע"פ הידוע הנשואים מעולם לא מומשו מינית ובנה פאול, שנולד ב- 1754, הוא ע"פ האמונה בנו של המאהב סרגי סלטיקוב. ב- 1761, המלכה האם נפטרת והבן מוכתר. ב- 1962 כאשר היא נתמכת ע"י האצולה היא עושה הפיכה נגדו. הוא נאסר ומבלה את שארית ימי חיו עד מותו בכלא. היא הופכת להיות קתרינה ה-2. כצארית של רוסיה היא אחראית על שינויים במישור החברתי ובמישור הפוליטי: היא מחזקת את הפריווילגיות של האצילות, אוספת יצירות אומנות מכל אירופה. מתחילה תוכנית חינוך דומה לזו הקיימת באירופה, מקימה בתי ספר ואוניברסיטאות. בעיקבות המהפכה הצרפתית ותקופת הנאורות היא מקדמת רפורמות חוקיות (אבל לא לדאוג זה יעבור לה מאוחר יותר). בתחום הפוליטי היא עושה צעדים מרחיקי לכת, היא מכריזה מלחמה על תורכיה, בתקופתה נכבשת קרים היא חותמת אמנה עם פרוסיה ואוסטריה לחלוקת פולין ועוד. ב- 1796 היא נפטרה. קתרינה הגדולה בחשש מפני השפעת המהפכה הצרפתית הגיעה לקיצוניות ביחס ליהודים. בשנת 1971 היא הוציאה פקודה מיוחדת ששללה מרוב יהודי רוסיהאת זכות אזרחותם. היהודים העירוניים חוייבו בתשלום מיסים כפול מזה שהיה נהוג לגבי הנוצרים. תפקידי הקהילה היהודית צומצמו וניטלו ממנה התפקידים המשפטיים והמנהליים. כאישה היא הראשונה שקבעה את האימפריה הרוסית על המפה האירופאית והעולמית כגורם מדיני וצבאי ראשון במעלה וזאת בזכות האופי התקיף שלה.