פדל, ביטהובן ונגינה בפסנתר
השימוש בפדל לדעתי הוא אמנות בפני עצמה. הפדל נוטל חלק גדול במעורבות של הפסנתר בביצוע של היצירה. לדוגמא נגינת סונטה של מוצרט עם פדל ובלי פדל זה בעצם שני עולמות שונים מאותו מלחין. אך האם נכון יותר לנגן מוצרט עם פדל מאשר בלי? יש פה מידה של אינטרפרטציה, שבאה לידי ביטוי בהוספות שנעשו מאוחר יותר. מוצרט לא כתב "להשתמש" בפדל, אם כי עוד בתקופתו של מוצרט היה פדל בפסנתר אותו הפעילו בעזרת הברך ולא בעזרת כפות הרגלים. (למעשה היו שני פדלים, אחד לצלילים הגבוהים ואחד לנמוכים). מוצרט בעצמו לא היסס להשתמש בו.. כאשר פסנתרן רוצה לנגן מוצרט , הוא צריך לחשוב האם השימוש בפדל משמש את אורח התקופה ואת העומק של היצירה, כפי שכמובן הנגן מבין אותה. במובן הזה אין תשובה לשאלה האם צריך או לא צריך.. יש פה מידה מסויימת של בחירה. המקובל במוצרט למשל הוא כן להשתמש בפדל, אם כי לא בפדל מלא. ישנם מלחינים שהשימוש בפדל הוא כבר חלק מהכתיבה הקומפוזיטורית שלהם, כמו למשל כל המלחינים הרומנטים, אולם גם כאן יש להבין כל מלחין לכשלעצמו. שופין למשל, נורא הקפיד על השימוש בפדל וממש כתב בדיוק באילו פעימות להרים ולהוריד אותו. ישנם המון דוגמאות בהם שופין משאיר את הפדל באופן שיוצר דיסוננטים קטנים במוסיקה או על מנת להשיג גוון וצבע מסויים לצליל. ביטהובן לעומתו, השתמש פחות בכתיבה לפדל, אם כי ברור מהכתיבה בהמון מקומות ש"צריך" להשתמש בפדל גם כאשר לא כתוב. כך לדוגמא בסונטה הפאתטית ברור שצריך להשתמש בפדל כדי להשיג את האפקט התזמורתי של יד שמאל. באשר לסונטת אור הירח: ביטהובן כתב בסונטה באופן מפורש לא להרים את הפדל גם כאשר משתנות ההרמוניות. כאשר לא מרימים את הפדל בהתאם לכתיבה של ביטהובן, היצירה נשמעת פתאום לגמרי אחרת.. יש ביצועים רבים בהם לא מתייחסים לכתיבה הזאת של ביטהובן.. נדמה לי שבסונטה הזאת ביטהובן השתמש בכתיבה לפדל בפעם הראשונה. יש אפילו מקומות אצל ביטהובן שהוא כותב במפורש להשתמש בפדל השמאלי. לדוגמא בסונטה אופוס 109 לדעתי כאשר המלחין כותב באופן מפורש להשתמש בפדל, אין מנוס מלהתייחס לכתיבה הזאת. לכן צריך לשים לב מתי הכתיבה היא של המלחין ומתי היא נוספה מאוחר יותר. כך למשל, כאשר שופין כותב להרים את הפדל, מרימים אותו, גם אם נדמה שלא חייבים. במקומות בהם לא נרשם שימוש בפדל, יש הרבה יותר מקום לפרשנות. כך למשל השימוש בפדל בנגינת באך הפכה להיות מקובלת (ונכונה לדעתי). לפעמים כדאי להשתמש בפדל לא רק כאמצעי הבעה אלא כמכשיר הפותר קשיים טכניים ביצירה. נכון לדעתי להשתמש בפדל על מנת "להחליק" מרווחים גדולים. לדוגמא, באנוונציה לשלוש קולות בדו מינור של באך. למרות זאת הפדל לדעתי לא צריך לבוא במקום העבודה המנטלית שצריך לעשות בלנסות לחבר את המוסיקה במקרים האלה. ההבדל בין באך לבין שופין הוא שאצל שופין הפדל הוא חלק אינטגרלי והכרחי בנגינה ואצל שופין הפדל בא כתוספת, כמקום לאינטרפרטציה.
