אני אנסה לענות
* בנושא הטיפולים הפסיכולוגיים, אתם יודעים את דעתי: לפתוח את האפשרויות לכל סוג של טיפול רגשי, ולא רק למתודה המערבית מבית מדרשם של פרויד, יונד והחבר'ה. מה לעשות שהרבה ידע נצבר גם במקומות אחרים חוץ מאירופה, ולפעמים הוא יכול לעזור איפה שהפסיכולוגיה המערבית נכשלת? מכיוון שמדובר על אנשים, הרי טבעי לגמרי שמה שמתאים לאחד לא בהכרח מתאים לאחר. אני מוכן להתפשר על כל סוג של טיפול רגשי שניתן להשיג בקופות חולים (שהן הרבה יותר פתוחות לטיפולים אלטרנטיביים). * מענק דירה/נישואין/גיל 30. לא יודע איך זה היום, אבל בזמנו המענק גיל שלושים היה מוקטן לעומת מענק הדירה שהיה פחות ממענק הנישואין. אם זה עדיין ככה צריך לשנות את זה. תפקיד המדינה הוא לעזור לנו להשתקם ולא להטיף לנו איך לחיות. * לימודים. כמובן שעד תואר שני, ויותר. כולל הסבות והשתלמויות מקצועיות גם למי שלמד ע"ח משרד הבטחון, ובכל גיל. נניח משהו כמו מימון עד תואר שני, ואח"כ תשלום שכר לימוד בלבד ללימודי תעודה של חצי שנה הכל חמש שנים (צריך כמובן לפתח את הרעיון הזה עם מומחים, אבל זה הכיוון). * לקבוע בחוק שיום הזכרון הוא לא יום עבודה, לפחות למשפחות. בלי סיפורים ובלי תרוצים. אני עד עכשיו הסתדרתי, אבל במשכורת האחרונה גיליתי שהורידו לי חצי יום חופש (זה בסדר, החזירו לי אותו כבר). * פטורים מאגרת טלביזיה, הנחות בארנונה וכאלו יהיו תוספות נחמדות.
