בשמחה
הדבר הראשון שהלכנו אליו זמן קצר אחרי שעברנו הוא מה שנקרא "לימוד", שזה כנס של יומיים (בסופ"ש) עם הרצאות שונות בנושאי יהדות. חברים שלנו היו בקליפורניה והמליצו בהתלהבות, אז הלכנו בסיאטל. אני יודעת שמארגנים את הכנס הזה בלא מעט ערים גדולות.
בכנס היה מעניין וגם היכרנו זוג נחמד, הוא ישראלי לשעבר, היא לא. היה בינינו קליק מיידי ובילינו יחד במהלך הכנס. אז הם הזמינו אותנו להצטרף לקבוצה שבה עורכים אירועים כמו קבלת שבת, חגים וכד', אך לא בצורה המסורתית כמו תפילות בבית כנסת, שזה מעולם לא התאים לנו, אלא מביאים נגנים, שרים יחד ניגונים ושירים, חלקם בעברית (אף על פי שרוב חברי הקבוצה אינם דוברי עברית), מביאים מרצים (לאו דווקא יהודים), חוגגים חגים בצורה ממש לא שגרתית: למשל בחנוכה מקים הקבוצה (שהוא אומנם רב בהכשרתו, אבל מאוד שונה מרב רגיל) ארגן חגיגה של לחמים מסוגים שונים ושמנים בטעמים שונים (סוג אחר של לחם שטובלים אותו בסוג אחר של שמן עבור כל נר - לא טעמתי, אך האחרים ליקקו אצבעות, והיה גם אוכל אחר כמובן), והביא "סדר" חנוכה מיוחד, שהעלה סוגיות שלכאורה קשורות לחנוכה שהובילו לכל מיני דיונים בנושאים חברתיים ופוליטיים רלוונטיים לימינו. גם סדר פסח הוא עשה שונה, מצחיק ושמח. בקיץ נפגשנו בפארקים, עשינו על האש, טיולים, קומזיצים וכאלה. עשינו ערבים המוקדשים לשירים של בוב דילן, לאונרד כהן ועוד. מעבר לזה, הוא מקדם מה שהוא מכנה Shabat hospitality. כלומר, מעבר למפגשים הכללים של פעם בחודש לפחות שהוא מארגן ומוביל, הוא מעודד אנשים לארח קבוצות יותר קטנות של אנשים אצלם בבית וגם מארח בעצמו בביתו. הוא עצמו מגיע עם הנגנים לאנשים הביתה ועוזר בארגון ובניהול האירוח. ככה נוצרות גם קבוצות יותר אינטימיות שמתחברות יחד. אנחנו עצמנו אירחנו והתארחנו, והיכרנו שם כבר כמה וכמה אנשים שהפכו לחברים שלנו גם מעבר למסגרת הקבוצתית. בשלב כלשהו המארגן ביקש מבעלי להצטרף לוועד הארגון שלו, ובעקבות זה עוד יותר התחברנו איתו ברמה האישית ועם חברתו הישראלית, שהתחיל לצאת איתה בתקופה האחרונה.
אחד הישראלים שהיכרנו שם סיפר לנו על עוד קבוצה, הפעם על טהרת הישראלים, שמארגנים ערבי שירה בציבור והרצאות. התחלנו מייד ללכת. זה לקח זמן להשתלב, כי זו קבוצה די מגובשת שחבריה רובם ותיקים פה ומכירים זה את זה כבר שנים. אבל לא ויתרנו, התמדנו, ובהדרגה היכרנו עוד חברים, שהתחלנו להיפגש איתם גם מחוץ למסגרת ה"רשמית". אך המפנה הגדול באמת חל אחרי הרצאה על בינה מלאכותית שניתנה מפי פרופ' אורן עציוני בכבודו ובעצמו. ההרצאה עסקה בשאלה אם בינה מלאכותית זה טוב או רע. היא הייתה מרתקת, ואנשים נשארו עם טעם של עוד ובעיקר הרגישו שחסר להם הידע הבסיסי על מה זה בדיוק בינה מלאכותית, תולדותיה וכו', וביקשו לקיים עוד הרצאה בנושא. המארגנת, שידעה שבעלי עובד בחברה שהיא בין היתר אחת המובילות בתחום (הוא עצמו דווקא עוסק בתחום אחר, אבל זה פרט שולי
), שאלה אם במקרה יהיה מוכן להרצות. בעלי הסכים והוא (באמת, לא כי הוא בעלי) מרצה בחסד, וההרצאה זכתה לכזו הצלחה מסחררת שאנשים פשוט לא הפסיקו לדבר עליה ועל המרצה, ובעקבותיה עוד אנשים רבים קלטו אותנו והתחילו לחפש את חברתנו, ומעבר להרחבת הקשרים החברתיים, אפילו הרחבנו את הקשרים העסקיים שלנו.
במקביל, בעיר הקטנה שאנחנו גרים בה נהוג לעשות פעם בשנה קבלת פנים לתושבים החדשים. מגישים ארוחת ערב, מגיעים כל מיני נציגים של העירייה, ועד השכונה, המשטרה, הנהלת המתנ"ס וכו' לספר קצת על העיר ועל הפעילות שהם אחראים עליה. בין היתר, היה שם נציג של מועדון הרוטרי המקומי שהציג את פעילות המועדון. בעלי ממש התלהב, החליט שזו הדרך שלו לתרום לקהילה המקומית וביקש להשתתף במפגש הקרוב. אחרי זה מהר מאוד הצטרף כחבר מועדון ובעקבות יוזמה שלקח, מינו אותו לאחראי המחשבים והתקשורת והוא הפך לדמות די חיונית שם, כי הפן הטכני שלהם היה די בפיגור והוא ממש עשה להם מהפכה. מעבר לזה, הוא תמיד משתתף בכל הפעילות ההתנדבותית שהם מארגנים (וגם אני והילדים מצטרפים פה ושם), לא מחמיץ את הפגישות השבועיות - ובקיצור, משקיע. אז גם מהכיוון הזה התחילו לבוא הזמנות למסיבות ולמפגשים וכמה היכרויות אישיות נחמדות וקשרים מועילים בכללי.
כמו שאפשר לראות, אני צריכה לעמוד בפינה ולהתבייש, כי כל זה קורה בזכות בעלי. זה לא שאני לא חברותית, אבל אני מתחברת בתוך מצבים יותר אינטימיים, וממש לא אשת ציבור באופי. להרצות בפני קהל, להיות חברת ועד וכאלה זה ממש לא בשבילי ומביך אותי ברמות. אני מאוד טובה בלתחזק קשרים אישיים שכבר נוצרו, ובזה באמת התרומה העיקרית שלי, אבל הוא זה שלרוב יוצר אותם.
בנוסף, כשבעלי נכנס לראשונה למספרה המקומית, הוא נתקל במפתיע בספרית דוברת עברית (אין כמעט ישראלים בעיר שלנו וגם היא גרה בעיר אחרת). נוצר קשר, היא התחילה לבוא אלינו הביתה לספר כמה מאיתנו יחד, ודי מהר הפכנו לחברים, והיא הכירה לנו עוד חברים שלה.
וכמובן יש גם שני זוגות שהיכרנו מקליפורניה ועברו לפה ועוד היכרויות אישיות דרך העבודה של בעלי (אני עובדת מהבית והעמיתים שלי מפוזרים בכל רחבי העולם). אחד הסיפורים המעניינים שקרו לאחרונה הוא שזוג חברים שהיכרנו בשנה האחרונה דרך מישהו בעבודה הזמין אותנו אליהם וסופר לנו שהם מזמינים עוד זוג חברים שעברו לכאן לא מזמן מהחוף המזרחי ושהם רוצים להכיר לנו. כשהזוג הזה נכנס, שפשפתי עיניים כמה פעמים, ולא רק אני, כי הסתבר שהגבר הוא מישהו שלמדתי איתו בכיתה והיה דווקא בחור ממש נחמד, וגם את אשתו יצא לי בזמנו להכיר. כמובן שמייד הוחלט שחייבים לחדש את הקשר.
הארכתי קצת מעבר למתוכנן, אך אם יש לי מסקנה מכל הסיפור הזה - פשוט לחפש בין כל הקבוצות והאירועים - תרבותיים, התנדבותיים וכו' - שבטח לא חסרים בכל אזור, את האחד-שניים-שלושה שהכי מתחברים אליהם ולנסות להשתתף. אם נהנים, להתמיד ולא להתייאש גם אם לא מצליחים להתחבר מייד - לפעמים זה לוקח זמן. ואם לא הולך, לנסות משהו אחר. ולמי שיש לו אופי מתאים, לקחת יוזמה ולהתנדב להעביר פעילויות, הרצאות וכד' - זה קונה אנשים. ועוד דבר חשוב, לפחות עבור אנשים כמונו, שבגלל העדפות אישיות גרים די רחוק מריכוזי ישראלים - לא להתעצל ולנסוע. ואם בהתחלה חלק מהאנשים קצת נרתעים כששומעים איפה אנחנו גרים, בהדרגה, כשמתקרבים, גם להם כבר אין בעיה להגיע אלינו והם מגלים שהשד למעשה ממש לא נורא כי בזמן שהם עומדים בפקקים כדי לצאת/להיכנס לעיר הגדולה, אנחנו צ'יק צ'ק עולים על הכביש המהיר כי אצלנו אף פעם לא פקוק ומגיעים לאן שצריך, ושבעצם להגיע אלינו לוקח לפעמים לא הרבה יותר ולפעמים אף פחות זמן מלהגיע לחברים ולמקומות שפיזית יותר קרובים אליהם.
קשקשתי ההון ומקווה שעזרתי ולו מעט...
