וואי כמה שהמחלה שלי ערמומית...
כמה שהיא מתגנבת ברגעים הכי הכי לא צפויים.... היום אחר הצהריים הילדים קפצו לבקר את אביהם ואני החלטתי לסיים לצפות בסרט די וי די שלקחתי. התכוננתי לשעה ומשהו של שקט מבורך... משהו בסרט גרם לי פתאום להתקף מחשבות מהסוג של "ואולי אם לא הייתי עושה כך וכך...אפשר היה? משם הדרך לפנטזיית התיקון היתה עניין של שניות . וככה , כמעט חצי שעה הלכה על שקיעה ברעיון המתוק ש..."אולי טעיתי"? על סף התקף חרדה משתק שכנעתי את עצמי להרגע , לנשום, לשתות תה צמחים ולהתחיל לחשוב על שאלות היסוד: (שאלות היסוד זה צרור שאלות שכל משתתפת בסדנא מנסחת לעצמה בשביל להזכיר לעצמה מדוע היא בהימנעות) שאלת היסוד , והתשובה עליה החזירה אותי לשפיות. זה היה מפחיד! אתן הרי יודעות שהדרך לתאונת הדרכים הראשונה היא בטחון מופרז, נכון? אז זהו, אני שוב משננת לי זה כן קרה, וזה יכול לקרות לי עוד פעם....תמיד.
