בוא לנהל פורום לתכנית האהובה עליך!

בוא לנהל פורום לתכנית האהובה עליך!

רוצים לנהל ולהוביל קהילה? הפורומים הבאים מחפשים אתכם:
מתרגשים מהעובדה ש"רמזור" חוזרת? חולים על היציאות של חפר ולא מפספסים אף פרק עם איצקו? פורום רמזור מחפש מנהל!
לא זזים מהמסך בגלל "לעוף על המיליון"? 101 דרכים לעוף משעשועון קורעת אתכם מצחוק? אולי אתם דווקא בקטע של "ווייפ אאוט"? אם כן, פורום שעשועונים טלוויזיונים קורא לכם לנהל אותו!
התגעגעתם לפולישוק? חולים על הסדרה ורוצים לדבר עליה בפורום משלכם? גם פורום פולישוק מחפש מנהל!
ראיתם את הפרק הראשון והמרגש של "ילדי ראש הממשלה" וכבר התמכרתם? בואו לנהל את הפורום!
לא הולכים לישון לפני שצפיתם ב"צינור לילה"? חולים על שי לו? פורום צינור לילה מחכה למנהל.
רוצים לנהל פורום מהרשימה הקיימת או לפתוח פורום לתכנית שלא ברשימה? מלאו את הטופס שבקישור הבא: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/forms_applications/form.asp ואולי תהיו מנהלי הפורום הבאים
 
מחשבות על "לנשום בספירה לאחור" ../images/Emo118.gif

ההאזנה שלי לאלבום הזה נובעת תמיד מתוך איזושהו קושי נפשי. הוא מתקשר אצלי לכל מיני נסיעות טעונות באוטובוסים, אחרי התמודדויות קשות למיניהן (טירונות, פרידה, דיכאון ולב שבור). למעשה אני יכולה להגיד בדיוק מתי היו הפעמים האחרונות שהקשבתי לו כי כולן היו רגעים מאד כואבים. אז גם אתמול, עברתי איזשהו משבר והקשבתי לו, אחרי הרבה זמן, באוטובוס האחרון בחזרה הביתה. חשבתי על הכוח העצום שבאלבום הזה, ואיך הוא מצליח להוות לי מין... שיחת טלפון עם חבר קרוב, שיודע מתי להקשיב ומתי לדבר, ויודע בדיוק מה להגיד, ואיך השיחה הזו משחררת וגם מייצרת כאבים ומתחים. אני זוכרת שבהתחלה, כשרק התחלתי לשמוע את האלבום הזה, ועדיין לא ידעתי כמעט כלום על רונה ועל זה שקיימים כל כך הרבה אנשים שאוהבים אותה (האמת, כמות האנשים גדלה מאד מאז), תמיד הייתי שומעת את השיר האחרון Wait וכשהתופים דעכו נשארתי עם רצון נורא נורא חזק לחבק את הקול הזה, את הבחורה הזו, ולעשות הכל כדי לוודא שהיא בסדר ושלעולם היא לא תרגיש כל-כך אבודה, עצובה, שבורה ומאוהבת. אני זוכרת שזה היה דרייב מאד גדול שלי בהופעות הראשונות, לבוא אל רונה, לדבר איתה, איכשהו לתת לה הרגשה שחוץ מזה שאהבתי את השירים והזדהיתי איתם, גם שמעתי את הזעקה לעזרה ורציתי לדעת מה אני יכולה לעשות (וברור שלא יכולתי לעשות כלום). עכשיו אני משווה את זה לצילומים שהיינו בהם, והכל כל-כך שונה, כל-כך מתוכנן, מאופר ועטוף, ורונה כל-כך מלאת ביטחון, שברור כבר מהיציבה מהשירים שלה וכבר מהקול שלה שהיא לא צריכה עזרה. אז יש נגיד שיר כמו "מבול" שקורע לב בזעקות ובכנות שבו ונותן תחושה חצי-מאולתרת ולעומתו יש את "המראות ונחיתות" שפשוט... מתוקתק (תיק-תק, משהו ניתק
). הוא ממכר, ונורא כיף להקשיב לו, אבל הוא בחיים לא יגרום לי לרצות למצוא את הבחורה ששרה אותו ולעטוף אותה בנייר פצפצים. האם זה טוב או רע ליהודים? גם וגם. אם תהיתן, אין פואנטה לרשומה הזו.
 
וואי

אני כל כך מבינה אותך ומזדהה איתך.. תיארת כל כך יפה תחושה שהייתה לי ולא ידעתי להעביר במילים.
 
למעלה