בוא נדבר עוד קצת...

[The meister of rock]

בוא נדבר עוד קצת...

הפעם אני רוצה לדבר על Small gods. S.G. הוא ספר דיסקוורלד ולמעשה ספר פראצט היחיד שקראתי פעם אחת ויחידה. אני לא מצליח להביא את עצמי לקרוא אותו שוב ואני זוכר שגם הפעם האחת שכן קראתי אותו לקחה לי כמעט חודש שלם, בהפסקות. הסיבה הברורה מאליה היא הדימיון הכמעט מוחלט בין הארץ אום שפראצט, אנגלי טיפוסי שמעולם לא חוה רדיפה דתית מתאר לעומת מדינות "מתוקנות" כגון אירן או גם ישראל. לא מרחק רב מפריד בין וורביס אשר "מדריך" את כל כהני המנזר מהיא הדעה הנכונה לחשוב ומהי הדרך הנכונה לסגידת האל מאשר משטר האייתלות האיראני או נסיונותיהן של ש"ס וחברותיה (אני קראתי את הספר בימי 23 המנדטים הדתיים בכנסת) לאכוף מדינת הלכה פה בישראל. מתוך הסתכלות זו לא מפתיעה גם העובדה שעד עליית האייטולה חומייני לשלטון באיראן היו קשרי הסחר בין ישראל לאירן פורים מתמיד. אם מינימום נגיעה בפוליטיקה (עדיף אפילו במינון נמוך משלי), מה דעתכם על הספר? לא במשמעות של "יו, ספר גדול איזה צחוקים"... איך אתם ראיתם אותו, מה הוא עשה לכם כשקראתם אותו? שמתם לב לדימיון? הרגשתם צביטה בבטן למקרא שיטות ה"חקירה" שלקוחות כמובן משיטות האינקויזיציה (שהופעלו כידוע נגד יהודים אנוסים בספרד)? תורכם...

 

[Fingertip]

המסר המרכזי

אני חושב שהמסר העיקרי של פראצ'ט הוא לא היה נגד כפיה דתית (למרות שהיה מסר כזה), ולא נגד דת כלשהיא. לדעתי המסר העיקרי הוא שדתות מאורגנות נוטות להפוך לארגון. מתחילים עם רעיון טוב, ובונים לו כל מיני סמלים. אבל בסופו של דבר, כולם שוכחים את הרעיון, אבל זוכרים רק את הסמלים. אהד.

 

[הנורווגים באים]

דת יוצרת בעל כורחה קנאות דתית.

ככל שדת גדלה ומפתחת בתוכה אסכולות דתיות גדלה הסבירות לזרמים קיצוניים בתוכה. האיסלם היא דוגמא טובה לדת אשר מנוצלת עד תום על ידי אנשי דת אשר מתמרנים אנשים תמימים לפגוע באחרים "לא מאמינים". או למשל האינקוויזציה, שהיא דוגמא ומופת לצרות דעת בשם הדת תוך כדי מחיקת דתות אחרות (כמו היהדות, או לחילופין, הרס הדתות הפאגאניות אשר רווחו בימי הביניים או לחילופין זרמים דתיים אחרים בנצרות) ופגיעה בחפים מפשע.

 

[מאגנה עז וסלוטייפ]

אם אתם מחפשים

ביקורת דתית נוקבת, ללא ספק טרילוגיית הנומים היא הסדרה בשבלכם. היא עוסקת כל כך הרבה באמונה עיוורת, ובסילופים.. סמול גודס בקושי משתווה לזה.. בסמול גודס הרעיון הוא שהאדם יוצר את האל, וברגע שלאל נגמרים המאמינים הוא חדל מלהתקיים.. ובנומים - ובכן, שם זה הרבה יותר עמוק וחזק. מאגנה, נוסד ב(1905), בע"N

 

[DviRincewind]

פראצ'ט פעם אמר בראיון...

שהוא כמעט אף פעם לא עושה פארודיה באופן ישיר. ואכן, כשקראתי את הספר, היתה לי באיזשהו מקום הרגשה לא כל כך נעימה שהוא עושה הרבה הפניות ישירות ליהדות. ואז, כשנזכרתי בראיון הזה איתו, ושהסתכלתי על הספר בראייה לאחור, התחלתי להבין את זה אחרת. הדת האומנית (אני חושב שככה מעברתים את זה) יכלה להיות כל דת שהיא, וכשהיא נכתבה, היא לא נכתבה במחשבה על דת זו או אחרת. אני חושב שהדת האומנית (ככה מעברתים את זה?) נבעה הרבה יותר מנקודת המבט הביקורתית והאירונית של פראצ'ט על המוח האנושי. בסך הכל הביקורת בספר היא לא נגד הדת אלא נגד האנשים המפעילים אותה, האנשים המקבלים דברים בצורה עיוורת בלי העברת ביקורת פנימית, האנשים המנצלים אותה. ובהזדמנות זו הייתי רוצה להוסיף שזה אכן אחד הספרים האהובים עלי בסדרה