ואני צפיתי אתמול בבית הספר למוסיקה
הריאליטי היחיד שאני רואה, ואני מת עליו ועל הילדים המתוקים. אני רוצה לאמץ כל אחד ואחד מהם, והם מעלים בי כל פעם איזה מן רגש אבהי. בעיקר גאיה, זוכת אתמול, הילדה המתוקה והמקסימה ביותר שראיתי בחיי. אם פעם תהיה לי בת, ככה אני רוצה אותה. עם המתיקות והתום והקסם הזה. לאכול את הילדה הזו פשוט. כוכבת.
היה לי אגב דיון עם אמא שלי, איתה צפיתי בתוכנית אתמול, לגבי עניין מוסרי. אמא שלי חושבת שיש משום ניצול של הילדה והתום והמתיקות שלה, כשנותנים לה לשיר את "אליפלט", השיר שעליו היא זכתה. כי ילדה בת 9, כך היא סבורה, לא מסוגלת להבין את השיר, את הדקויות, את הבעייתיות שבו. אז היא מרגשת נורא - גם אני וגם אמא שלי ישבנו עם דמעות בעיניים - והיא ביצעה את השיר מדהים. פשוט הביצוע הכי טוב שהיה העונה הזו לשיר כלשהו. אולי בכלל בשתי עונות התוכנית. אבל אמא חושבת שזה ניצול, ויתרה מכך היא מאמינה שהדברים האלו יכולים להשאיר משקעים נפשיים לא פשוטים בילדה. לכן היא ממש קיללה את המורה יהורם באבי אביו על כך שבחר לגאיה את השיר הזה.
אני לא חשבתי על העניין המוסרי הזה, אבל אולי יש בזה משהו. כמו שאמר מתי כספי, ילדים בגילה צריכים לשיר על דברים חמודים ומתוקים כמו כלבלבים וחתולים, ולא על מוות וקרבות ואש. ויש בזה משהו. לא יודע אם הייתי הולך רחוק כל כך עד לקרוא לזה ניצול, אבל אני לא חושב, ובעניין הזה אני עם אמא שלי בסופו של דבר, שהילדה באמת מסוגלת להביא את העומק והמורכבות והבעייתיות של השיר שהיא שרה.
בכל אופן, אני מת על הריאליטי הזה ועל הילדים. אני רוצה גם אחד... אם הייתי אישה, במצבי הלא-זוגי הנוכחי, הייתי כבר מתדפק על דלתות בנק הזרע. אני מת שיהיה לי ילד, ויותר אפילו מחשש שלא תהיה לי זוגיות, אני חושש שאת החלום הזה, להיות אבא, אני לא אגשים. זה באמת החלום הכי גדול שלי, ומאחר ואני בן הוא חייב להיות קשור לעניין הזוגיות, שהוא החלום השני שלי. בינתיים, אני משמש לפעמים "דוד ניר" לילדים של חברים, וכמובן מגדל שני חתולים מתוקים, שאני קורא להם לפעמים בחיבה "תינוקות שלי".
