בובה מתוקה

בובה מתוקה

טוב, אז נכון שביחס לרוב הילדים כאן ספיר ענקית ואני צריכה לספר את זה בפורום הגיל הרך, אבל בכ"ז אני אשוויץ כי זה נוגע לכפיר גם: לפני כחודש וחצי ספיר התחילה להכות את כפיר מדי פעם. היא נורא נורא נורא כבר אמרתי? מקנאה בכפיר, ואני מבינה אותה אבל לא יכולה עדיין לומר לכפיר "חכה רגע, אחותך רוצה משהו" כי הוא לא מבין ומוחה בקול. בזמן האחרון, לא רק שהיא הפסיקה להכות אותו - הא ממש משחקת איתו, מלטפת אותו, מטפלת בו, מדברת אליו, רצה להרגיע אותו כשהוא מיבב, וממש ממש משתדלת לקבל אותו. והוא? מת עליה. ספיר היא השמש בשבילו. הוא עוקב אחריה עם היניים לאן שהיא הולכת. אם היא בחדר לידו הוא מוכן להשאר בלול או במיטה ולא להיות על הידיים, כל זמן שהוא יכול להסתכל עליה. אני נורא נהנית מזה.
 
איזה כיף! ../images/Emo13.gif

אני מזדהה איתך לפחות בקטע של הקנאה...מורני "קיבלה" אח כשהייתה כבר בת 7.5 ואנחנו חשבנו שמכיוון שכבר כל כך רצתה אח שתהיה פחות קנאה, וטעינו. אמנם היא לא הכתה אותו אבל היא שינתה התנהגויות וחיפשה תשומת לב באופן השלילי. בערך כשמתן החל ללכת ולדבר, היא החלה לשחק (ולהתייחס) אליו יותר ויותר והיום אני נהנית מהקשר שביניהם. אמנם בחלק מהזמן הוא לוקח לה דברים והיא גוערת בו והוא לא מוותר ואז יש צעקות וריב אבל בסה"כ אי אפשר לצפות למושלמות. אני נהנית ממה שיש
 
אפרת קיבלה את דפנה בגיל 7.5 חו´

ממש כמעט ליום ההולדת שלה ילדתי. בהתחלה היה המון קנאה ובכי של אפרת (למרות שהיא גדולה לא הבינה למה אני צריכה יותר תשומי לתינוקת, למה אי אפשר לשחק עם אמא כשדפנה יונקת ועוד). מכות לא היו - איזה מזל. היום דפנה מעריצה אותה והיא אותה. היא כל כך עוזרת לי להלביש אחרי אמבטיה, לחתל, להאכיל, לשחק איתה. היא ממש לוקחת אותה כאילו זה פרוייקט קטן שלה והיא הבובה שלה. וזה כל כך יפה לראות.
 
איזה כיף לכם

נשמע שינוי נהדר. בני כמה הם?? הלוואי שזה מה שיקרה אצלנו. את יודעת מה גרם לשינוי? שתפי אותנו שגם אנחנו נלמד
 
למעלה