Chocoholic
New member
בוב דילן - האלבומים / חלק א'
החלק הראשון של סקירת האלבומים של בוב מכסה את שנות השישים, שאר החלקים יועלו בימים הקרובים. הסקירה היא ממצה ומטרתה לתת אינפורמציה כללית על האלבומים. כל האלבומים יפורטו בהרחבה במסגרת מאמרים נפרדים. 1) Bob Dylan - 1962 אלבום הבכורה של בוב מכיל רק 2 שירים מקוריים ועוד 11 שהם גרסאות כיסוי לשירים של אמנים אחרים או שירים עממיים. היישר מבתי הקפה החמימים של רובע Greenwich Village בניו יורק, בהם צמח והתפתח זרם הפולק המודרני שעתיד בקרוב לירות את יריית הפתיחה לשנות השישים המהפכניות, מגיח נער יהודי צנום בן 20 ששר לאמריקה על אמריקה עצמה: בוקרים מטקסס, חקלאים עניים מקנזס, שחורים ממיסיסיפי ונוודים החוצים את הארץ הגדולה, כולם באים לידי ביטוי בשירים אלה, כפרצופה האמיתי של האומה, פשוטה ואמיתית, כמו הפולק והבלוז שנמצאים בשפע באלבום. מוריו הרוחניים של בוב (בעיקר Woody Guthrie) משתקפים כאן בהתאם, ובוב מציג בצורה מינימליסטית (גיטרה אקוסטית ומפוחית הם הכלים היחידים) את כל מה שלמד מהם בצורה טובה ומשכנעת. זהו בוב דילן לפני שגיבש לעצמו את סגנונו, בזמן שעוד ספג ולמד מאווירת הפולק כל מה שרק יכל. שירים בולטים: ‘Talkin’ New York’, ‘Man Of Constant Sorrow’, ‘Song To Woody’, ‘In My Time Of Dying’, ‘House Of The Rising Sun'. 2) The Freewheelin' Bob Dylan - 1963 האלבום הקודם לא בדיוק רמז על מה שעתיד לבוא; מבחינה מוסיקלית אין כאן כמעט התקדמות, אך מבחינת התוכן, הקפיצה היא משמעותית. זה האלבום אשר ביסס את דילן כאמן, כזמר פולק, והציג לראווה את יכולת הכתיבה שלו , שמנקודה זו והלאה נשפכה ממנו והפכה עולמות. הפעם, 2 מתוך 13 השירים הם גרסאות כיסוי והשאר מקוריים. בוב החל בתנופת כתיבה ויצירה שתדעך רק בעוד כמה שנים; כנראה שלאלבום הזה נבחרו מיטב השירים שהיו באמתחתו באותה תקופה, משום שכמעט ואין כאן שירים "חלשים". "סוג" מסוים של שירים שבוב מפתח כאן הם שירים חצי-ביוגרפיים וחצי דמיוניים המתארים בצורה זו או אחרת סיטואציות שונות שבהן בוב מצא את עצמו; אלה בד"כ שירים המוצגים בקלילות ובניחוח אירוני (‘Talkin’ World War III Blues’ ו ‘I Shall Be Free) אך השנינות, השפה העשירה והדימויים מראים נוכחות ברורה. כמובן שאת גולת הכותרת עושים כאן שירי המחאה והצדק החברתי שבוב מציג כאן לראשונה (בעיקר ‘Blowin’ In The Wind’ ו ‘Masters Of War’ ), שירים שהפכו ברובם תוך זמן קצר להמנונים בפיהם של מיליוני האנשים שיצאו להפיץ את השלום, הצדק והשוויון בארצם. אם האלבום הקודם גרם להרמת גבה בקרב חוגי הפולק והביטניקים של ניו יורק, אלבום זה השיג הרבה מעבר לכך והחל למעשה את התהליך ההדרגתי שבמהלכו העולם (ועולם המוסיקה בפרט) אימץ לחיקו את בוב. שירים בולטים: ‘Blowin’ In The Wind’, ‘Girl Of The North Country’, ‘Masters Of War’ , ‘A Hard Rain’s A-Gonna Fall’ , ‘Don’t Think Twice, It’s Alright’, ‘Talkin’ World War III Blues’. 3) The Times They Are A-Changin' - 1964 בוב החליט להתמקד יותר בנושאי המחאה והצדק ויתכן שבגלל זה התוצאה כאן היא יותר קודרת ומלנכולית (אפילו מבטו של בוב על האלבום מביע זאת); אך אין זה מוריד מערכו של האלבום, שמוסיף להציג את בוב וכתיבתו במלוא ההדר ובעוצמה שלא ידעו כמותה לפני כן. האלבום הראשון המכיל כולו שירים מקוריים ממשיך כאמור את המחאה החברתית שהוצגה בצורה בולטת באלבום הקודם ואף מחדד זאת עד לכדי שלמות, כמעט. השיר ‘The Times They Are A-Changin’ הוא מעיין קריאת תיגר על הדור המיושן שעדין שולט באומה אך מאבד את אחיזתו בהדרגה; רק אדם חסר חושים יוכל להתעלם ממילים כה חזקות. ‘With God On Our Side’ , ‘Only A Pawn In Their Game’ ו ‘The Lonesome Death Of Hattie Carroll’ הם הדוגמאות הבולטות לנושאים החברתיים שמעלה בוב. במקביל, בוב מפתח צד נוסף בכתיבתו והוא הצד הרומנטי, שמתבטא בעיקר בשירים ‘One Too Many Mornings’ ו ‘Boots Of Spanish Leather’ , מציג מצבים שבהם כל אחד נתקל בשלב זה או אחר בחיים ומהווה מעיין גיוון ואתנחתא בין שירי המחאה המכבידים. שירים בולטים: 'The Times They Are A-Chaning','With God On Our Side', 'Ballad Of Hollis Brown', 'One Too Many Mornings', 'The Lonesome Death Of Hattie Carol', Boots Of Spanish Leather'. 4) Another Side Of Bob Dylan - 1964 בהחלט צד אחר של בוב; כאן הוא מיתן ועידן את המחאה ואת שיריו הנוקבים. כעת, נושאים אלה מתבטאים בצורה פחות בוטה ויותר עקיפה (‘Chimes Of Freedom’ הוא הדוגמה הבולטת ביותר) והשפה היא עשירה ומלאה בדימויים יותר מתמיד. בוב פינה באלבום זה מקום עבור הצד האישי/רומנטי, למעשה רוב האלבום מוקדש לצדדים הרבים של היחסים הרומנטיים וניתן לאמר שכל שיר כאן מייצג צד אחר של תחום זה: ‘All I Really Want To Do’ הוא שיר פשוט ותמים, מזכיר במידה מסוימת את ‘I Want To Hold Your Hand’ של הביטלס; ב ‘Spanish Harlem Incident’ בוב מתאר את נפילתו בקסמיה של אישה; ב ‘I Don’t Believe You’ הוא כועס וחש דחוי, ו ב ‘Ballad In Plain D’ הוא חושף בגילוי לב נדיר את התפרקותם של יחסיו עם בת-זוגתו באותה תקופה. הגישה המוסיקלית השולטת היא עדיין אקוסטית-מינימליסטית אך אי אפשר שלא להבחין ברוח חדשה הנושבת , ממתנת את הפולק ואוספת נושאים נוספים לכתיבה ולביטוי. שירים בולטים: ‘Spanish Harlem Incident’, ‘Chimes Of Freedom’, ‘My Back Pages’, ‘It Ain’t Me Babe’ , ‘I Don’t Believe You’, ‘Ballad In Plain D’. Bringing It All Back Home - 1965 האלבום הזה נחת על העולם כמו פצצה הרסנית; אך מה שהאלבום הזה זרע הוא לא הרס חלילה, אלא את הזרעים של דור ההמשך של הרוק. כן, רוק היה הכיוון החדש אליו פנה כעת בוב; באלבום הקודם הוא בבירור עבר את גבולות הפולק ואילו כאן הוא ממשיך להתעלות על עצמו, מנפץ כליל את הכללים לפיהם יצר עד כה ובורא משהו חדש לגמרי שלא נשמע כמותו. להקות הרוק והפופ של אותה התקופה, ובראשן הביטלס, נכנסו לאולפנים והחלו לעבוד שעות נוספות; אם עד עכשיו היה מישהו בעולם המוסיקה שלא שמע על דילן, האלבום הזה "דאג" לכך שישמעו עליו. אותם מעריצים פנאטיים וקצרי-רואי שדחו בבוז את הכיוון החדש (בעיקר המוסיקלי) שבוב בחר , דשדשו בעבר ולא השכילו להבין את השילוב הנפלא שנוצר כאן. צידו הראשון של האלבום הינו רוקיסטי בעוד שבצידו השני (או בחלקו השני, בתקליטור) בוב חוזר, כמעיין פרידה, הופעה אחרונה, אל הפולק האקוסטי. בוב לוקח את המאזין למחוזות דמיוניים (‘Mr.Tambourine Man’) סצינות סוריאליסטיות (‘Bob Dylan’s 115th Dream’), טקסטים קפריזיים אך שנונים (‘Subterranean Homesick Blues’ ובמקביל, ממשיך לבטא את הצד הרומנטי (‘She Belongs To Me’ , ‘Love Minus Zero/No Limit’ ) והמחאתי, שכבר פרץ את מחסומי הפולק הפשוט (‘Gates Of Eden’, ‘It’s Alright, Ma’ ). שירים בולטים: האלבום כולו.
החלק הראשון של סקירת האלבומים של בוב מכסה את שנות השישים, שאר החלקים יועלו בימים הקרובים. הסקירה היא ממצה ומטרתה לתת אינפורמציה כללית על האלבומים. כל האלבומים יפורטו בהרחבה במסגרת מאמרים נפרדים. 1) Bob Dylan - 1962 אלבום הבכורה של בוב מכיל רק 2 שירים מקוריים ועוד 11 שהם גרסאות כיסוי לשירים של אמנים אחרים או שירים עממיים. היישר מבתי הקפה החמימים של רובע Greenwich Village בניו יורק, בהם צמח והתפתח זרם הפולק המודרני שעתיד בקרוב לירות את יריית הפתיחה לשנות השישים המהפכניות, מגיח נער יהודי צנום בן 20 ששר לאמריקה על אמריקה עצמה: בוקרים מטקסס, חקלאים עניים מקנזס, שחורים ממיסיסיפי ונוודים החוצים את הארץ הגדולה, כולם באים לידי ביטוי בשירים אלה, כפרצופה האמיתי של האומה, פשוטה ואמיתית, כמו הפולק והבלוז שנמצאים בשפע באלבום. מוריו הרוחניים של בוב (בעיקר Woody Guthrie) משתקפים כאן בהתאם, ובוב מציג בצורה מינימליסטית (גיטרה אקוסטית ומפוחית הם הכלים היחידים) את כל מה שלמד מהם בצורה טובה ומשכנעת. זהו בוב דילן לפני שגיבש לעצמו את סגנונו, בזמן שעוד ספג ולמד מאווירת הפולק כל מה שרק יכל. שירים בולטים: ‘Talkin’ New York’, ‘Man Of Constant Sorrow’, ‘Song To Woody’, ‘In My Time Of Dying’, ‘House Of The Rising Sun'. 2) The Freewheelin' Bob Dylan - 1963 האלבום הקודם לא בדיוק רמז על מה שעתיד לבוא; מבחינה מוסיקלית אין כאן כמעט התקדמות, אך מבחינת התוכן, הקפיצה היא משמעותית. זה האלבום אשר ביסס את דילן כאמן, כזמר פולק, והציג לראווה את יכולת הכתיבה שלו , שמנקודה זו והלאה נשפכה ממנו והפכה עולמות. הפעם, 2 מתוך 13 השירים הם גרסאות כיסוי והשאר מקוריים. בוב החל בתנופת כתיבה ויצירה שתדעך רק בעוד כמה שנים; כנראה שלאלבום הזה נבחרו מיטב השירים שהיו באמתחתו באותה תקופה, משום שכמעט ואין כאן שירים "חלשים". "סוג" מסוים של שירים שבוב מפתח כאן הם שירים חצי-ביוגרפיים וחצי דמיוניים המתארים בצורה זו או אחרת סיטואציות שונות שבהן בוב מצא את עצמו; אלה בד"כ שירים המוצגים בקלילות ובניחוח אירוני (‘Talkin’ World War III Blues’ ו ‘I Shall Be Free) אך השנינות, השפה העשירה והדימויים מראים נוכחות ברורה. כמובן שאת גולת הכותרת עושים כאן שירי המחאה והצדק החברתי שבוב מציג כאן לראשונה (בעיקר ‘Blowin’ In The Wind’ ו ‘Masters Of War’ ), שירים שהפכו ברובם תוך זמן קצר להמנונים בפיהם של מיליוני האנשים שיצאו להפיץ את השלום, הצדק והשוויון בארצם. אם האלבום הקודם גרם להרמת גבה בקרב חוגי הפולק והביטניקים של ניו יורק, אלבום זה השיג הרבה מעבר לכך והחל למעשה את התהליך ההדרגתי שבמהלכו העולם (ועולם המוסיקה בפרט) אימץ לחיקו את בוב. שירים בולטים: ‘Blowin’ In The Wind’, ‘Girl Of The North Country’, ‘Masters Of War’ , ‘A Hard Rain’s A-Gonna Fall’ , ‘Don’t Think Twice, It’s Alright’, ‘Talkin’ World War III Blues’. 3) The Times They Are A-Changin' - 1964 בוב החליט להתמקד יותר בנושאי המחאה והצדק ויתכן שבגלל זה התוצאה כאן היא יותר קודרת ומלנכולית (אפילו מבטו של בוב על האלבום מביע זאת); אך אין זה מוריד מערכו של האלבום, שמוסיף להציג את בוב וכתיבתו במלוא ההדר ובעוצמה שלא ידעו כמותה לפני כן. האלבום הראשון המכיל כולו שירים מקוריים ממשיך כאמור את המחאה החברתית שהוצגה בצורה בולטת באלבום הקודם ואף מחדד זאת עד לכדי שלמות, כמעט. השיר ‘The Times They Are A-Changin’ הוא מעיין קריאת תיגר על הדור המיושן שעדין שולט באומה אך מאבד את אחיזתו בהדרגה; רק אדם חסר חושים יוכל להתעלם ממילים כה חזקות. ‘With God On Our Side’ , ‘Only A Pawn In Their Game’ ו ‘The Lonesome Death Of Hattie Carroll’ הם הדוגמאות הבולטות לנושאים החברתיים שמעלה בוב. במקביל, בוב מפתח צד נוסף בכתיבתו והוא הצד הרומנטי, שמתבטא בעיקר בשירים ‘One Too Many Mornings’ ו ‘Boots Of Spanish Leather’ , מציג מצבים שבהם כל אחד נתקל בשלב זה או אחר בחיים ומהווה מעיין גיוון ואתנחתא בין שירי המחאה המכבידים. שירים בולטים: 'The Times They Are A-Chaning','With God On Our Side', 'Ballad Of Hollis Brown', 'One Too Many Mornings', 'The Lonesome Death Of Hattie Carol', Boots Of Spanish Leather'. 4) Another Side Of Bob Dylan - 1964 בהחלט צד אחר של בוב; כאן הוא מיתן ועידן את המחאה ואת שיריו הנוקבים. כעת, נושאים אלה מתבטאים בצורה פחות בוטה ויותר עקיפה (‘Chimes Of Freedom’ הוא הדוגמה הבולטת ביותר) והשפה היא עשירה ומלאה בדימויים יותר מתמיד. בוב פינה באלבום זה מקום עבור הצד האישי/רומנטי, למעשה רוב האלבום מוקדש לצדדים הרבים של היחסים הרומנטיים וניתן לאמר שכל שיר כאן מייצג צד אחר של תחום זה: ‘All I Really Want To Do’ הוא שיר פשוט ותמים, מזכיר במידה מסוימת את ‘I Want To Hold Your Hand’ של הביטלס; ב ‘Spanish Harlem Incident’ בוב מתאר את נפילתו בקסמיה של אישה; ב ‘I Don’t Believe You’ הוא כועס וחש דחוי, ו ב ‘Ballad In Plain D’ הוא חושף בגילוי לב נדיר את התפרקותם של יחסיו עם בת-זוגתו באותה תקופה. הגישה המוסיקלית השולטת היא עדיין אקוסטית-מינימליסטית אך אי אפשר שלא להבחין ברוח חדשה הנושבת , ממתנת את הפולק ואוספת נושאים נוספים לכתיבה ולביטוי. שירים בולטים: ‘Spanish Harlem Incident’, ‘Chimes Of Freedom’, ‘My Back Pages’, ‘It Ain’t Me Babe’ , ‘I Don’t Believe You’, ‘Ballad In Plain D’. Bringing It All Back Home - 1965 האלבום הזה נחת על העולם כמו פצצה הרסנית; אך מה שהאלבום הזה זרע הוא לא הרס חלילה, אלא את הזרעים של דור ההמשך של הרוק. כן, רוק היה הכיוון החדש אליו פנה כעת בוב; באלבום הקודם הוא בבירור עבר את גבולות הפולק ואילו כאן הוא ממשיך להתעלות על עצמו, מנפץ כליל את הכללים לפיהם יצר עד כה ובורא משהו חדש לגמרי שלא נשמע כמותו. להקות הרוק והפופ של אותה התקופה, ובראשן הביטלס, נכנסו לאולפנים והחלו לעבוד שעות נוספות; אם עד עכשיו היה מישהו בעולם המוסיקה שלא שמע על דילן, האלבום הזה "דאג" לכך שישמעו עליו. אותם מעריצים פנאטיים וקצרי-רואי שדחו בבוז את הכיוון החדש (בעיקר המוסיקלי) שבוב בחר , דשדשו בעבר ולא השכילו להבין את השילוב הנפלא שנוצר כאן. צידו הראשון של האלבום הינו רוקיסטי בעוד שבצידו השני (או בחלקו השני, בתקליטור) בוב חוזר, כמעיין פרידה, הופעה אחרונה, אל הפולק האקוסטי. בוב לוקח את המאזין למחוזות דמיוניים (‘Mr.Tambourine Man’) סצינות סוריאליסטיות (‘Bob Dylan’s 115th Dream’), טקסטים קפריזיים אך שנונים (‘Subterranean Homesick Blues’ ובמקביל, ממשיך לבטא את הצד הרומנטי (‘She Belongs To Me’ , ‘Love Minus Zero/No Limit’ ) והמחאתי, שכבר פרץ את מחסומי הפולק הפשוט (‘Gates Of Eden’, ‘It’s Alright, Ma’ ). שירים בולטים: האלבום כולו.
