בוגד !

[u r i el]

בוגד !

האם נכון היה מצד השופט רוזן לכנות את אולמרט ׳בוגד׳ ?

 

[אלי כ ה ן]

תלוי מה תהא תוצאת הערעור שיוגש לביהמ"ש העליון

אם בית המשפט העליון יאשר את החלטת בית המשפט המחוזי, אז נוכל להסיק בדיעבד - שהשופט צדק: ואכן הציבור בחר באולמרט, בין השאר גם כדי שישמור על קרקעות המדינה - כולל הקרקע שעליה נבנה לבסוף פרויקט הולילנד תמורת קבלת השוחד המיוחסת לאולמרט, בעוד שהפרת האמון הזה - תמורת השוחד הנ"ל - היא בהחלט בגידה בבוחרים.

ואולם, אם בית המשפט העליון יהפוך את החלטת בית המשפט המחוזי - ויקבע שאולמרט לא ידע כלל על העברת הכסף לאחיו, או-אז אני לא מקנא בשופט שכינה את אולמרט בוגד. מעמדו הציבורי של השופט הזה ידורדר לפתחי פי פחת.

בקיצור, נכון לעכשיו לא ניתן לענות חד-משמעית על שאלתך. ימים יגידו...

 

[u r i el]

במובן זה, כל נבחר ציבור

שנמצא אשם בבית משפט הוא בחזקת ׳בוגד׳, מבניזרי ועד קצב, ואעפ״כ אינני זוכר שכונו כך.
אם קיימת בשפת המשפט הטרמינולוגיה ״הפרת אמון״ מדוע יש להשתמש בשפה נוספת שהיא שפתו הפרטית של השופט ?
ומה רע ב׳מועל׳ או ׳משוחד׳ ?
לדעתי צריכה המילה ׳בוגד׳ להישמר לסוג מאד מסויים של עברות ולא יעלה על הדעת, למשל, שקלינטון או רבין שנמצאו אשמים בעברות בעת כהונתם הציבורית ייקראו בשל כך בוגדים.
שפת המשפט צריכה להיות יבשה ומדוייקת, ואין לכך כל קשר לבית משפט עליון או מחוזי, אלה ואלה בני אדם הם, וגם כבר קרה שהעליון חזר בו ממסקנותיו.

 

[צבי הרצוג]

 

[אלי כ ה ן]

השופטים חשים חופשיים לנקוט גם בשפה לא משפטית.

הרי באותו פסק דין, כינה השופט את מעשי אולמרט: "דומן", ואפילו "חזירות", שזה בטח יותר מצחין אפילו מהמונח "בגידה" - שהוא לפחות מונח משפטי טהור (אם כי רק בהקשרים אחרים כגון של ריגול ושל סיוע לאויב בשעת מלחמה).

למעשה, זה לא רק השופט הזה, אלא ככה נהוג בכל ההיסטוריה המשפטית של מדינת ישראל. מעטים השופטים המקפידים על שפה מקצועית יבשה והמתנזרים לחלוטין משימוש במונחים הלקוחים משפת ההמון. לכן, אילו היית מבקר את עצם הנוהג הזה הרגיל אצל שופטים - ולא מתייחס ספציפית למונח "בוגד", הייתי מבין אותך יותר: אכן עקרונית היה יותר ראוי שהשופטים ישתמשו רק בשפה מקצועית; ככה זה יותר תורם לאמינותם בעיני הציבור, ומונע לזות-שפתיים - המייחסת לשופט רדיפה אישית של הנאשם.

 

[u r i el]

אני מזדהה יותר עם תגובתך

שלעיל,ממש כאן, מלמעלה לתגובתך זו.

שופט - אף הוא נבחר ציבור ועל כן אינו רשאי "לחוש חופשי" לנקוט בכל שפה שעולה בראשו, עליו לייצג במעמדו אסתטיקה לינגווסטית למרות שיתכן שבא לו לירוק לעבר נאשם שפל זה או אחר, רוצח, אנס, בוגד, ומה לא .... ולצעוק לעברו באצבע משולשת : ס'אמא שלך יא בן אלף, 'תה לא מתבייש יא חרא שכמוך .... ??!!

 

[צבי הרצוג]

לאחרונה

אני הולך ונעשה יותר ויותר משועשע ממך

 

[u r i el]

כיף לי !

 

[iricky]

למען הדיוק

שופט אינו נבחר ציבור אלא ממונה, אבל הוא בהחלט שליח ציבור. בתור שכזה, ראוי ביותר שהוא יתנסח בלשון המובנת לציבור ולא בלשון משפטית יבשה המובנת רק לבעלי המקצוע. יישר כוח גדול לשופט.

 

[u r i el]

מה כאן לא ברור

אם שופט פונה לנאשם ואומר לו : אתה נמצאת אשם בלקיחת שוחד. אתה אדם מושחת, מועל, תאב בצע כסף ובר קלון. האם הציבור לא יבין קומפלימנטים אלה ?
לעזמי בשארה המנובל הוא יאמר : נמצאת אשם בריגול וסיוע לאוייב בעודך ח"כ במדינת ישראל. אתה אדם מושחת, חלאת המין האנושי, בוגד וכפוי טובה.

 

[iricky]

מה שכאן לא ברור

לך, זה מובנו של המונח 'בוגד'. אתה סבור משום מה שמונח זה תקף רק לגבי מי שמרגל ואויב המדינה וכיו"ב, וזה רחוק מאוד ממובנו הרווח של מונח זה. קח למשל את נוסח ה"וידוי קטן" שהיה לפנים שגור בפיך בכל יום, ומה נאמר שם? "אשמנו. בגדנו. גזלנו. דיברנו דופי....". איפה יש כאן מדינה?

 

[u r i el]

כבר כתבת דברים משכנעים יותר

למשל כאן.
אינני חולק על כך שהפרת אמונים היא בבחינת בגידה. גם ביחסים שבין בני זוג, הפרת אמונים מכונה בגידה, וגם בנדון זה אין קשר למדינה. אלא, שמאחר שכתבת לעיל : " ... ראוי ביותר שהוא יתנסח בלשון המובנת לציבור ולא בלשון משפטית יבשה המובנת רק לבעלי המקצוע ... " מצאתי לנכון להגיב שדווקא בלשון הציבור מתקשר השורש ב'ג'ד' יותר עם עברות כלפי מדינה או כלפי בני זוג ופחות בהקשר של הפרת אמונים של עובד ציבור כלפי בוחריו, וזו אולי הסיבה שהשופט הרחיב ולא הסתפק בכנוי בוגד באופן עצמאי : " ... הנוטל שוחד הינו בבחינת בוגד, איש מעל הבוגד באמון שניתן בו אמון שבלעדיו לא יכון, יקום ויהיה שירות ציבורי מתוקן".
כאמור, הרחבה זו שהצבעת עליה מרככת את ביקורתי, אולם לעצם העניין "די" היה לכנות את אולמרט, מועל, מושחת, משוחד למען בצע כסף וכיוצ"ב. יכול היה השופט לשלב בדבריו פסוק ידוע מישעיהו א' : " שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים--כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים " ובכך לשקף יפה את לשון האשמה ולא לסחוט בכוח את אוצר המילים העבריות כפי שעשה הפייטן של אותו וידוי שהזכרת ( א שמנו, ב גדנו, ג זלנו, ד ברנו, דפי ... וכך עד לאות ת ) שנסח רשימת חטאים בתבנית אקרוסטיכון אולי כדי לבטא באורח פיוטי שכל אות באלף-בית יכולה לייצג חטא, כלומר אנו גדושי חטאים. באותה מידה יכול היה עבור האות ב' להשתמש במילה אחרת, ואם תעבור על רשימת החטאים קרוב לוודאי שתמצא כמה מקבילות ענייניות שאין תכליתם אלא פיוטית מאולצת.

 

[iricky]

נכון מאוד, הם בגדו

בציבור שנתן בהם את אמונו, גם אם בית המשפט לא השתמש בטרמינולוגיה זו. סוף סוף קם לנו שופט בעל ערכים ובעל ביצים שקצה נפשו ממילים מכובסות, או שנראות כאלה, ושם לנו את האמת בפרצוף. והאמת היא שמעילה ובגידה אלו מילים נרדפות בעלות אותה משמעות.

 

[u r i el]

הציבור נותן את אמונו

גם ביצרן חומוס, אעפ"כ אין הפועל ב'ג'ד' הולם יצרן חומוס שמזייף את המוצר ומכניס לתוכו שמנים, עמילנים וחומרי טעם למיניהם.
לכנות אישיות בכירה במילות הגנאי 'אדם משוחד' או 'מנהיג רודף בצע כסף' או 'פוליטקאי מועל מעל' וכיוצ"ב אין משמעו שימוש במילים מכובסות. כלל וכלל לא. גם קצב ש"בגד" באמון הציבור היה יותר מכל שטוף זימה ( אם אכן היה כזה ) ולא בוגד במובנה המקובל של המילה בהקשר הכלל ציבורי. לעומת זאת המניאק הנאלח עזמי בשארה היה יותר מכל בוגד שפל וכפוי טובה, ואף אחת ממילות הגנאי האחרות שהזכרתי איננה ראויה לו.

מה שכתבת בתגובתך השנייה מרכך את ביקורתי במידת מה, אם אכן זה כך.

 

[iricky]

זה מסוג הציטוטים העיתונאיים המסלפים הכל

בהתיחסם רק לכותרות מפוצצות ובומבסטיות ולא לדיוקם של הדברים. דברי השופט בגזר הדין הם:

"הנוטל שוחד הינו בבחינת בוגד, איש מעל הבוגד באמון שניתן בו, אמון שבלעדיו לא יכון, יקום ויהיה שירות ציבורי מתוקן".

אז זה לא שאולמרט בוגד, אלא אולמרט שנטל שוחד הוא בבחינת בוגד. ובמי הוא בגד? בציבור שנתן בו את אמונו.

המונח המשפטי הוא "מעילה באמון", אבל מעילה פירושה בדיוק בגידה. השורש מ.ע.ל. והטיותיו אינם שגורים בפי הציבור הרחב, ולכן נקט השופט לשון המובנת לכל בעלת אותה משמעות בדיוק.

 

[י ו ר ם 7]

השאלה איזה "ארץ נהדרת" רצו הבוחרים באולמרט

ובהקשר לשופט האם הוא שפט בצדק.

 

[יחיאב]

וכבר דובר על כך

שבגידה מתקשרת לבגד, מעילה למעיל, כיוון שהבוגד והמועל מנסים לכסות ולהסתיר בכסות כלשהי את כוונותיהם ומעשיהם האמיתיים.

 

[אלי כ ה ן]

האמנם כבר דובר על כך? היכן? אני לא שמעתי.

אבל הוורט נחמד, בזה אין ספק.

אם כי לכאורה הוא מעט פגום, שהרי מוטיב ההסתרה קיים - לא רק בבגידה ובמעילה - אלא ברוב ככל המעשים הפליליים: גניבה, הונאה, שוחד, זיוף, וכדומה, אז למה בחרו להשתמש בשורש של בגד ומעיל, דווקא עבור המילה העברית של betrayal, ולא עבור המילה העברית של שאר המעשים הפליליים?

ואולם, על אף הפגם הזה, הוורט בהחלט ראוי להידרש, כי עדין נותרת יציבה עצם ההפתעה שבו - אשר על קיומה היה חותמים אפילו רוביק רוזנטל ואבשלום קור - והיא: שלבגידה ולמעילה יש מובן מאד קרוב, ממש כמו שלבגד ולמעיל - שהם "במקרה" מאותו השורש של בגידה ומעילה - גם כן יש מובן מאד קרוב (לאו דווקא המובן הראשון), והלא דבר הוא - בלי קשר לעניין הכיסוי!

אבל כשמכניסים את האלמנט של הכיסוי, מורידים את הוורט לרמה של דרשה קבלית, משהו כמו רמת הדרשות מן הז'אנר של גימטריאות ונוטריקונים. הנה דוגמה לדרשה קבלית כזו - די קיצונית באופייה הלולייני, שבמקרה - גם כן קשורה לבגדי כהונה (אפרופו בגד ומעיל), ושאותה זכיתי לפרסם בפורום לפני יותר משמונה שנים.

 

[u r i el]

הגישה הספרותית

שבבקורת המקרא, שאחד מנציגיה הבולטים הוא פרופ׳ זקוביץ חוגגת על הקשרים מסוג זה, ודי לעיין הסיפורי האבות והמלכים כדי להתרשם מנוכחות מוטיב הבגד בהקשרו להפרת אמונים.
שאתה לא תדע ?
תחטוף שיחה עם צבי הרצוג.

 

[u r i el]

תיקון : בספורי האבות ...