ובהודעה אחת:
שם:רק היא פאנדום: בליץ', לוקחת הפסקה מכתיבת HP~ דירוג: G ז'אנר: פלאף-אנגסט היא מעולם לא הבינה מדוע הוא אהב אותה. או כדי לדייק, מדוע היה לה הכוח הבלעדי להפיל אותו. חסין בפני כל רגש, פועל על פי עקרונותיו, על פי מה שכתוב. קשה, קר, עמיד. חי בין כולם אך במקום אליו איש לא יוכל להגיע, מלבדה, שלא ניסתה מעולם להגיע אליו. היא מעולם לא תפסה כמה ברת מזל היא, או ייחודית, שנפתח אליה, יותר מאל כל אחד אחר. מעולם לא הבינה מה יש בה ששובר אותו, שגורם לו להתלות בה, עד כמה שאישיות משונה זאת יכולה להרשות לעצמה להתלות. ועם כל זאת, הייתה תלויה בו גם היא, אם לא הרבה יותר. השנים המעטות שלה אתו-שנותיה האחרונות, עברו מהר מדי. מהר, אך היו השנים היפות ביותר שלה, שהיו שוות את כל שנותיה הקודמות, הקשות. כל לילה, הייתה מחכה לו ערה במיטתם, ולבסוף בשעה מאוחרת היה מגיע. הוא היה נושק לה על מצחה הלבן, ומביט כיצד שפתיה הקטנות מתעקלות לחיוך קטן שהפיח בו חיים מדי יום, וגרר את חיוכו שלו לעלות על פניו. חיוך נדיר, שהתעורר רק בזכותה, בזכות היסאנה שלו. כשהתחילה לדעוך היא פחדה עליו. לא היה לה אכפת למות, שוב. מלבד צער על שנים שיכלו להמשיך עוד זמן רב ונאלצה להסתפק רק בשנים האחרונות, לא היה לה אכפת למות. כי היא ידעה שהם ייפגשו שוב, מתישהו, איפשהו, אם יש מקום לאחר העולם שבו היו. היא פחדה שהשמחה שבו, שהייתה בלעדית ורק היא יכלה להיות עדה לה, תעלם. והיא ידעה שתעלם. היא פחדה שהחיוך האחרון שיחייך אליה יהיה החיוך האחרון שלו למישהו, אי פעם. היא פחדה ונרתעה מהמחשבה שבקרוב יבוא יום, שבו תמות ויכבה האור בחייו שהאיר רק לכמה שנים מעטות. והיום הזה הגיע, ומאז שניהם שבורים. הוא, בעולמו, באמת הפסיק לחייך. היא, בעולמה, משקיפה עליו, אכלה את עצמה שזה בגללה. בגלל שלא יכלה להחזיק עוד כמה ימים, שבועות, חודשים, שנים. שהייתה חייבת לקטוע את אושרו שכבר ככה בער רק כשהייתה לצדו. היא לא ספרה זאת לאף אחד, כי לא היה לה למי. ובעצם, גם אם היה, לא הייתה מספרת. ותמיד הייתה הולכת לצדו, קרוב אליו, צמוד אליו, מבלי שירגיש. עוקבת אחרי כל תנועה שלו שהציתה את אהבתה אליו כל פעם מחדש, אחר כל מילה, אחר כל נשימה. והיא ידעה שהוא בוכה בלילות, מבלי שאף אחד ישמע. אם הייתה מספרת זאת למישהו שמכיר אותו, או אפילו קרוב אליו, היו צוחקים לה בפנים ושוללים זאת. שקוצ'יקי ביאקויה יבכה? הרי אפילו כשהיה תינוק לא בכה! אבל ממילא לא הייתה מספרת. וכל פעם שבכה, הייתה בוכה אתו. בלילה זה שמעה את בכיו בכר. רעות וחנוקות בכה. בלילה זה עמדה בחלון הקר, להיות אתו מבעד לזכוכית. ~נא לסקול רק בקרטונים וגופים לא כואבים מדי~
