בוזיקיתי מה שלומך?

[sh kk]

בוזיקיתי מה שלומך?

 

[בוזיקית]

לא מפסיקה לחייך משירשור החתולים...

ומה שלומך את נשמה יקרה?

 

[sh kk]

כתבתי לך פעם

על הספינה ועל הטלטלות, אז אני בתקופה לא משו. מחר אני נפגשת שוב עם הפסיכולוג שלי שלא ראיתי כבר למעלה משנה. אני מרגישה שאם לא אדבר עם מישהו אובייקטיבי אשתגע אני שמחה שאת יותר טוב מה שלום הבוס ה"מדהים" שלך ספרי לי איך עברו הימים האחרונים, לא הייתי פה.

 

[בוזיקית]

הבוס שלי ישב בשקט כל השבוע

כי אחת העובדות במשרד יצאה לחופשה והוא היה צריך אותי יותר, אז הוא שמר על פרופיל נמוך. גמני בטלטלות רציניות - השבוע היו דברים קשים ולא פשוטים - נפרדתי ממטפלת של 9 שנים, היה לאמא יום הולדת, ואני ממשיכה לא לישון (אלא אם כן שינה של שעתיים בלילה זה נחשב) וסתם כבדות כבדות כבדות, אך עם זה ישנם גם רגעים יפים של צחוק והקלה ריגעית. מחר אני אצל הפסיכיאטרית לצורך מעקב אחר התרופה שאני נוטלת. היא עוזבת בשבוע הבא. גם הפסיכולוגית הנוכחית עוזבת (עוד שתי פגישות וזהו) ואני קצת לא מוצאת את עצמי, אבל משתדלת לא ליפול ברוחי. אני מתכוונת להתחיל את השנה הקרובה מיום ההולדת שלי שחל ממש ממש בקרוב על רגל ימין ואני מאמינה שאנצח את הכל ב"ה. מקווה לטוב בשביל כולנו...

 

[מכבס תולה]

הבוס שלך ../images/Emo8.gif

הוא מסוג האנשים שבהחלט יכולים אותי משלוותי

 

[מכבס תולה]

יכולים להוציא...אותי

אבל איזו ברירה יש לנו, אה ? יש לנו בכלל ?

 

[גילה זילברמן]

עוגן

אתן יכולות לעגון כאן מדי פעם לפני שאתן חוזרות לנווט במים לא שקטים. גם משרד הפסיכולוג נשמע כמקום רגוע וכעוגן עבורכן. זה מזכיר לי משפט שמשהי שהיתה צריכה להתגבר על חרדות שאמא חששנית נטעה בה, נעזרה בו כדי לקבל אומץ ליזום דברים : "ספינות הן הכי בטוחות כשהן עוגנות אולם לא לשם כך הן נבנו". אני מניחה שאפשר להתווכח עם המשפט הזה ואילו זה היה תלוי בנו, היינו אולי בוחרים להשאר בנמל, קשורים חזק למזח, כל החיים. אבל זה לא תלוי בנו. אז אם כבר שטים, עדיף לעשות זאת טוב, לנווט נכון, וגם להנות, כמו שכתבת בוזיקית. ועכשיו אסיים לפני שאני חוטפת מחלת ים...

 

[בוזיקית]

גילה יקרה...

מה זה לעגון בפורום? הפורום הזה הוא ביתי הקט עלי אדמות!!! סתם, כל מילה שכתבת חצובה באבן וכל כך כל כך משמעותית... חדר הפסיכולוג אינו מקום בטוח בשבילי - פעמים רבות היה דווקא חדר זה שהביא אותי להתעסק עם תכנים כל כך מפחידים, העלה חוויות מאובקות וזיכרונות מימים כל כך רחוקים, שדווקא רציתי להימלט משם כל עוד נפשי בי, אבל כן, היה בזה משום נחמה לא לעבור את זה לבד... והערה אחרונה - נראה לי שטיפה נסחפת כשכתבת "ליהנות, כמו שכתבת בוזיקית" איפה בדיוק ראית שדיברתי על הנאה? אני והנאה הם שני קוים מקבילים שלעולם אינם נפגשים... מה שגורם לי הנאה זה אוכל, והוא גורם לי גם כל כך הרבה סבל, כמו שכל חומר ממכר גורם. מלבד זה אין לי הנאות. אני טיפוס מאוד לא נהנתן ומאוד לא בליין. אפילו לבית קפה אני לא הולכת. לא נהנית מכלום. אצלי ההומור והצחוק הם נשק, הכלי היעיל ביותר שלי למלחמה בחרדות ובדכאונות, וכשאני מצליחה להשתמש בו אין מאושרת ממני, וזה הניצחון הגדול והמשמעותי ביותר שלי... אבל מכאן ועד הנאה הדרך רחוקה. רחוקה מאוד. אני ידועה כמי שמונעת מעצמה הנאות מכל הסוגים ומאוד לא מפרגנת לעצמי שום דבר (חוץ מאוכל, אבל על זה כבר כתבתי). ועוד נקודה קטנה - לא נטלתי חלק בסקר משום שלא הבנתי את הניסוח שלו - מה הכוונה "כשאתה מרגיש רע"? אפשר להבין את זה בכל מיני דרכים והיות שלא הבנתי - לא עניתי. את מוכנה להסביר בבקשה, בדיעבד, מה היתה הכוונה בביטוי "מרגיש רע"? האם מדובר בדיכאון? בחרדה? במחלה גופנית? תודה על הכל הכל הכל ל"אם הבית" הנפלאה שלנו...

 

[גילה זילברמן]

בוזיקית ../images/Emo108.gif

"ישנם גם רגעים יפים של צחוק והקלה ריגעית" "אני לא מפסיקה לחייך משרשור החתולים" זה את כתבת לא? מסתבר שיש עוד כייפים חוץ מאוכל.

 

[בוזיקית]

גילה... ../images/Emo132.gif

רגעים קטנים של צחוק והקלה רגעית אינם משתווים בעוצמתם לסיפוק שגורם האוכל - סיפוק פיזי רוחני ונפשי כאחד - את זאת יודע כל מכור, כמוני (אני מגדירה את עצמי מכורה לאוכל) וכן, אני לא מוותרת על הרגעים הקטנים האלה של לצאת מההתפלשות ברחמים עצמיים, ולא מוותרת לעצמי כל כך, כמה שאפשר. הרגעים האלה הם מאבק כל כך בלתי פוסק מצידי, שאני מתקשה לראות את ההנאה שבהם ופשוט נאבקת כדי שהם יקרו, אבל הם קורים וזה משמח אותי, כי שום דבר בעולם הזה כבר אינו מובן מאליו...