חוזליתו'ש נשמה מחממת לבבות אחת
הימים האחרונים קשים. דומה כי הדיכאון מתגבר ואין לאן לברוח. אולי זה האזכרה של אמא. אולי מזג האויר שקצת מתקדר לו. אולי החגים הקרבים, שמדגישים את הבדידות... ואולי הכל ביחד... בכל אופן תחושה של חנק, סיוטים, חוסר שעות שינה משווע, חוסר שליטה על האוכל... מין כאוס כזה... אני כל כך מתגעגעת לאמא, כל כך שזה כואב, חותך בבשר החי... היה לי חלום הלילה, בשעתיים שישנתי, שדווקא לא היה סיוט. דווקא היקיצה ממנו היתה סיוט: הכל היה כל כך רגיל - אמא ויתרה לי על המקלחת ולא כעסה שתפסתי לה אותה... ישבנו לראות "צעירים חסרי מנוח" ביחד. היה קריר וסגרירי, אפשר אפילו לומר חורפי... שאלתי את אמא אם תאכל איתי ארוחת ערב והיא הסכימה... וכשהתיישבנו לאכול התעוררתי. ואין אמא. ואין אמא. ואין אמא. וגם אבא לא (לזה כבר התרגלתי). קשה לי נורא. במיוחד יום כיפור קשה לי. שנה שעברה בכלל היה גיהנום. טוב, אני לא אדכא אותך חברה יקרה... תודה רבה רבה על ההתעניינות. אוהבת ומחבקת אותך, בוזי