אוריה החיתי
New member
בוז לידיעות אחרונות
בתגובות שראו אור לכתבה שפורסמה במגזין "שבעה ימים" של ידיעות אחרונות בקשר למספר ההולך וגובר של הנוטים להביע ספק בקשר לגירסה הרשמית של רצח רבין, היו מי מהמגיבים שהשוו את ידיעות אחרונות ל"פראבדה", ביטאונו הרשמי של המשטר הקומוניסטי בברית המועצות. נדמה לי שבהשוואה זו הם גרמו עוול ל"פראבדה" וגם ל"איזבסטיה". אבל ההשוואה אינה במקומה. לעומת עיתונאי ברית המועצות, עיתונאי ידיעות אחרונות פועלים במדינה חופשית, בה הם רשאים שלא לחשוב לפי הדפוסים שמוכתבים על ידי מפלגה זו או אחרת או על ידי ממשלה זו או אחרת. יש להם את הזכות לחקור ולבדוק, ולהגיע למסקנה משלהם האם יש אמת בתיאוריות הקונספירציה או לא, ואף לתת למחשבה זו פומבי. ואם למרות זאת הם מעדיפים להיות ראש קטן, לעצום את העיניים ולא להתעמת עם העובדות, לנאץ את מי שמעיז להביע דיעה עצמאית - אין זאת אלא שההשוואה בינם לבין עיתונאי פראבדה אינה במקומה. את פראבדה אני עוד יכול להבין, לאיזבסטיה אני עוד יכול לסלוח, אבל לידיעות אחרונות אני יכול רק לבוז. תיאוריות שלא מקבלות את רצח רבין כהוויתו החלו לצוץ בגלל מספר אירועים שהטילו צל כבד על השב"כ וגם על ראש הממשלה רבין, שהשב"כ היה כידוע באחריותו בתוקף היותו ראש ממשלה. האחת היא פעילותו הבלתי חוקית לכאורה של סוכן השב"כ אבישי רביב, שנועדה להכפיש מחנה הימין, מחנה לגיטימי במדינת ישראל. מי שזכרונו אינו קצר כזיכרונו של אותו "עיתונאי" זוכר בודאי את פרשת הרצח בחלחול. סוכן השב"כ רביב, שהיה אז עדיין בכיסוי של ראש תנועה ימנית קיצונית ומיליטנטית, לקח על עצמו את הרצח ובכך הכפיש את הימין, ורבין שהיה אמור לדעת מיהו אבישי רביב, הצטרף למקהלת המגנים. בסופו של דבר התגלה שאת הרצח ביצע ערבי, ובכך הימין יצא מהפרשה בעור שיניו. הפרשה השניה היא המלכודת שטמן השב"כ לאחים קהלני, שתכננו לבצע מעשי נקם בערבים. השב"כ העדיף לחבל בנשק שלהם ולתפוש אותם "על חם" במקום לעצור אותם בשלב ההכנות. מכאן ההשערה שרצח רבין לא היה אלא תאונת עבודה של השב"כ תוך כדי ניסיון להעליל על הימין עלילה נוספת. מנקודה זו ואילך כל שביב מידע נבדק על ידי אנשים שמעיזים שלא לחשוב לפי הדפוסים שהעתונות שלנו מנסה לאלף אותם, מתוך ניסיון להבין את האמת. עיתונות במדינה חופשית בודאי היתה מנסה לבדוק את ההשערות, לתמוך בהן או לסתור אותן. עיתונות אמיתית, שפעם נהגו לכנותה כלב השמירה של הדמוקרטיה, גם היתה הופכת עולמות בשאלה מדוע זה משפטו של אבישי רביב, שהיה אמור לתת מענה לחרושת התיאוריות בקשר לרצח רבין, נמשך ונמשך ונמשך, והסיום לא נראה באופק. ידיעות אחרונות, חבר נאמן בקהילית המקוננים על כך שזכות הציבור לדעת נפגעת כל אימת שמונעים ממנו לפרסם את שמו של חשוד במעשה זה או אחר על ידי המשטרה, ממלא את פיו כאשר משפטו של רביב נערך בדלתיים סגורות. הפרשה המדהימה ביותר בתולדות מדינת ישראל מוסתרת מהציבור, ואילו ידיעות אחרונות שהיה אמור לחגוג, מעדיף לשים מחסום לאוזניו, עיניו ופיו, כמו שלושת הקופים. ב-ו-ו-ו-ו-ו-ו-ז-ז-ז-ז-ז-ז-ז-ז.
בתגובות שראו אור לכתבה שפורסמה במגזין "שבעה ימים" של ידיעות אחרונות בקשר למספר ההולך וגובר של הנוטים להביע ספק בקשר לגירסה הרשמית של רצח רבין, היו מי מהמגיבים שהשוו את ידיעות אחרונות ל"פראבדה", ביטאונו הרשמי של המשטר הקומוניסטי בברית המועצות. נדמה לי שבהשוואה זו הם גרמו עוול ל"פראבדה" וגם ל"איזבסטיה". אבל ההשוואה אינה במקומה. לעומת עיתונאי ברית המועצות, עיתונאי ידיעות אחרונות פועלים במדינה חופשית, בה הם רשאים שלא לחשוב לפי הדפוסים שמוכתבים על ידי מפלגה זו או אחרת או על ידי ממשלה זו או אחרת. יש להם את הזכות לחקור ולבדוק, ולהגיע למסקנה משלהם האם יש אמת בתיאוריות הקונספירציה או לא, ואף לתת למחשבה זו פומבי. ואם למרות זאת הם מעדיפים להיות ראש קטן, לעצום את העיניים ולא להתעמת עם העובדות, לנאץ את מי שמעיז להביע דיעה עצמאית - אין זאת אלא שההשוואה בינם לבין עיתונאי פראבדה אינה במקומה. את פראבדה אני עוד יכול להבין, לאיזבסטיה אני עוד יכול לסלוח, אבל לידיעות אחרונות אני יכול רק לבוז. תיאוריות שלא מקבלות את רצח רבין כהוויתו החלו לצוץ בגלל מספר אירועים שהטילו צל כבד על השב"כ וגם על ראש הממשלה רבין, שהשב"כ היה כידוע באחריותו בתוקף היותו ראש ממשלה. האחת היא פעילותו הבלתי חוקית לכאורה של סוכן השב"כ אבישי רביב, שנועדה להכפיש מחנה הימין, מחנה לגיטימי במדינת ישראל. מי שזכרונו אינו קצר כזיכרונו של אותו "עיתונאי" זוכר בודאי את פרשת הרצח בחלחול. סוכן השב"כ רביב, שהיה אז עדיין בכיסוי של ראש תנועה ימנית קיצונית ומיליטנטית, לקח על עצמו את הרצח ובכך הכפיש את הימין, ורבין שהיה אמור לדעת מיהו אבישי רביב, הצטרף למקהלת המגנים. בסופו של דבר התגלה שאת הרצח ביצע ערבי, ובכך הימין יצא מהפרשה בעור שיניו. הפרשה השניה היא המלכודת שטמן השב"כ לאחים קהלני, שתכננו לבצע מעשי נקם בערבים. השב"כ העדיף לחבל בנשק שלהם ולתפוש אותם "על חם" במקום לעצור אותם בשלב ההכנות. מכאן ההשערה שרצח רבין לא היה אלא תאונת עבודה של השב"כ תוך כדי ניסיון להעליל על הימין עלילה נוספת. מנקודה זו ואילך כל שביב מידע נבדק על ידי אנשים שמעיזים שלא לחשוב לפי הדפוסים שהעתונות שלנו מנסה לאלף אותם, מתוך ניסיון להבין את האמת. עיתונות במדינה חופשית בודאי היתה מנסה לבדוק את ההשערות, לתמוך בהן או לסתור אותן. עיתונות אמיתית, שפעם נהגו לכנותה כלב השמירה של הדמוקרטיה, גם היתה הופכת עולמות בשאלה מדוע זה משפטו של אבישי רביב, שהיה אמור לתת מענה לחרושת התיאוריות בקשר לרצח רבין, נמשך ונמשך ונמשך, והסיום לא נראה באופק. ידיעות אחרונות, חבר נאמן בקהילית המקוננים על כך שזכות הציבור לדעת נפגעת כל אימת שמונעים ממנו לפרסם את שמו של חשוד במעשה זה או אחר על ידי המשטרה, ממלא את פיו כאשר משפטו של רביב נערך בדלתיים סגורות. הפרשה המדהימה ביותר בתולדות מדינת ישראל מוסתרת מהציבור, ואילו ידיעות אחרונות שהיה אמור לחגוג, מעדיף לשים מחסום לאוזניו, עיניו ופיו, כמו שלושת הקופים. ב-ו-ו-ו-ו-ו-ו-ז-ז-ז-ז-ז-ז-ז-ז.