בוטלגים
"בוטלג" הוא תקליט לא-רשמי. המונח "בוטלג" מקורו בשנות העשרים של המאה העשרים (ככל הידוע לי), כאשר ממשלת ארה"ב הטילה איסור על ייצור ומכירת משקאות חריפים במשך כמה שנים. האיסור גרם, כמובן, לפריחת שוק שחור של משקאות אלכוהוליים, כאשר המשקאות הלא-חוקיים נקראו "בוטלג". בוטלג מוסיקלי הוא תקליט (אלבום, סינגל, דיסק, מה שלא יהיה) המוצא באופן לא-רשמי, ללא הסכמת האמן או חברת התקליטים, ותוך הפרת זכויות יוצרים, אי תשלום תמלוגים ומן הסתם גם הפרת חוקי המס. הוא עשוי לכלול הקלטות שנעשו בעצמן באופן לא חוקי, או הקלטות חוקיות. או חצי-חוקיות. לדוגמא, הבוטלג שישנו בידי ושאת פרטיו רשמתי למעלה בשרשור, כולל הקלטות: 1) חוקיות - הדמואים שהלהקה הקליטה בשנת 1966, למשל. או ה-outtakes מהקלטות האולפן. הקלטות אלו לא הוצאו באופן רשמי ע"י חברת תקליטים כלשהי, מכל מיני סיבות, אך "זלגו" החוצה לתקליטים לא-חוקיים. 2) חצי-חוקיות - ההקלטות שעשתה הלהקה במיוחד עבור ה-BBC, למשל. ה-BBC הקליט כמובן את הקטעים באופן חוקי, ומאזין כלשהו הקליט את הקטעים מהרדיו, באופן שהוא חצי-חוקי (יש מדינות בהן חוקי זכויות היוצרים אוסרים על כך; במדינות אחרות זה לא נחשב להפרת זכויות יוצרים). הקטעים שהוקלטו מהרדיו הם המופיעים בבוטלג (הטייפ המקורי של ה-BBC אבד מזמן). ה-BBC לא ייעד, באותה תקופה, את הקטעים להפצה ע"ג תקליט, אלא רק להשמעה ברדיו, וכמובן לא נתן את אישורו להכללת הקטעים בבוטלג. 3) לא-חוקיות - ההקלטות בהופעה ברוטרדם. אמנים בד"כ אינם מרשים הקלטת הופעותיהם בכלל. אם קיימת הרשאה כזו - זה הופך את ההקלטה לחצי-חוקית, אבל לא לחוקית לגמרי (שכן עדיין אין בכך הרשאה להפיץ את ההקלטה. מפיקי בוטלגים אינם משלמים תמלוגים לאמנים או לחברות התקליטים וכו', ולכן נחשבים הבוטלגים, בפני עצמם, ללא-חוקיים. לעיתים, עלולות הקלטות בלתי-חוקיות לפגוע בצורה משמעותית בפעילותה של להקה. דוגמא לכך היא מה שקרה עם DSOTM: הפלויד ביצעו את היצירה בהופעות בשנת 1972, עוד לפני שהתקליט יצא רשמית ולפני שהסתיימה מלאכת העבודה על הקטעים. ההופעות הוקלטו ע"י אנשים בקהל, שמיהרו להוציא בוטלגים לשוק. כתוצאה מכך הפלויד נמנעו מאז מלבצע שירים חדשים בהופעות, לפני הוצאתם הרשמית. אף כי במקרה זה לא נגרם נזק כלכלי רב ללהקה (כי DSOTM נמכר באיזה שניים-שלושה עותקים, כמדומני), תחשבו מה עלול לקרות ללהקה שקהל היעד שלה מצומצם יחסית, או להקה חדשה. מעבר לנזק הכלכלי, עלול להגרם גם נזק "תדמיתי" לאמן: הקלטות באיכות נמוכה, של חומר שטרם הסתיימה העבודה עליו, עלולה ליצור רושם מוטעה אצל הקהל הפוטנציאלי. למרות שלנו, הצרכנים (ובמיוחד אוהדים "שרופים") זה נשמע לעיתים "לא חשוב", לאמנים זה דבר חשוב מאוד - אולי החשוב ביותר, מעבר לאספקט הכלכלי. מאידך, כאשר מדובר בחומר בעל ערך היסטורי ואמנותי ניכר (כמו הבוטלגים האלו משנת 1967) אני מוכנה להעלים עין. כמובן שהיה עדיף שחומר זה יוצא רשמית, ע"מ שהאמנים יקבלו את התמלוגים המגיעים להם, אך זה לא תמיד קורה. במקרים רבים מדובר ב-outtakes - היינו קטעים שנפסלו להדפסה ע"י האמנים, או בקטעים שמסיבות אחרות אין האמנים רוצים שייצאו באופן רשמי (כמו למשל vegetable man ו-scream thy last scream עליהם כתבתי בשרשור אחר למטה). או שמדובר בהקלטות מיוחדות שהזכויות עליהם נמצאות בידי אחרים (כגון ה-BBC) או בקטעים שה"מאסטר" שלהם אבד או הושחת כך שלא ניתן להשתמש בו, וההקלטות היחידות הקיימות הן באיכות ירודה. כמו כן,לפעמים מוצאים בחנויות תקליטים (גם בארץ) דיסקים או תקליטים הכוללים הקלטות "נדירות" של אמנים, כאשר דיסקים אלו מופקים במדינות בהן חוקי זכויות היוצרים אינם נוקשים. כך היה, למשל, בשנות השמונים באיטליה: בחוק האיטלקי היתה פירצה, אשר איפשרה להפיק ולהפיץ באופן חוקי דיסקים הכוללים קטעים לא-חוקיים, המהווים בעצמם הפרה של זכויות יוצרים במדינות אחרות (נניח, בריטניה). כך, אף כי ההקלטות היו לא חוקיות, הדיסקים כן היו חוקיים, ולא נחשבו ל"בוטלגים". הפירצה תוקנה מאז. בקיצור, זה סיפור מסובך.