סידרי עדיפויות בפיזור משאבים.
אני קוראת את מה שאתן כותבות והאבסורדים רוקדים להם ומפזזים. זה לא אמור להיות כך. לצערנו זה קורה. בחינוך המיוחד יש שישה סלים. סל משמעו תקציב. מרבית התיקצוב "הכבד" של החינוך המיוחד יושב במוסדות לחינוך מיוחד על פי דרגת החריגות של אותו מוסד. ילד במוסד (בית ספר/גן) לחינוך מיוחד מתוקצב פי ארבע יותר מאשר ילד בעל צרכים מיוחדים הלומד במסגרת רגילה. תפיסה זו של "מוסדות חינוך מיוחד קודמים תמיד" נכונה גם כאשר משבצים כח אדם. כלומר לא יתכן מצב בו אין קלינאית תקשרות בגן של ילדי פי.די. די אך באותה עיר יש קלינאית תקשורת בגן או בבית ספר רגיל. מרבית המפקחים מקפידים מאוד בנושא זה. אך עדיין שווה תמיד לפנות לפיקוח על החינוך המיוחד ולברר כיצד זה יתכן ומה ההצדקה להפנות ילד לגן כזה אם אינו מקבל את השרותים להם הוא נזקק ועליו להגיע לקופת חולים לשם כך. והרי כל המטרה בגן מסוג כזה היא להעניק את כל הטיפולים הנדרשים בגן. ועדיין, ישנם מצבים בהם פשוט אין כח אדם. למשל בדרום הארץ יש בעיה קשה מאוד של כוחות פארה-רפואיים. פשוט קשה להשיג קלינאיות תקשורת, מרפאות בעיסוק ואחרים. כמעט בכל הארץ יש בעיה של קלינאיות תקשורת. כעת כאשר נפתחה מגמה גם באונטברסיטת חיפה המצב אמור להשתפר. אני מסכימה, גם מצבים מסוג זה הם ברי פתרון, ניתן לעודד הכשרה בתחומים אלא, ניתן לתמרץ אנשים בשכר. יש מה לעשות.
