בוכה, כואבת וחרדה
היי בנות,
היום אני שבוע 35+6, מחר יש לי שוב סקירה מכוונת עצמות. התחלתי היום לחפוף את המחליף שלי בעבודה שזה מרגש ועצוב. בבוקר, כשרק נפגשנו, קיבלתי בשורה נוראית: חברה מהעבודה שהייתה בהריון עם תאומים עברה אתמול לידה שקטה בשבוע 21- בדיוק כמו שאני הייתי, לפני כמעט שנה. כל היום זה מלווה אותי- אני בוכה, עולים בי זכרונות, הלב שלי יוצא אליה כי אני יודעת איזה סיוט היא עוברת ותמשיך לעבור. פשוט נשבר הלב. דיברתי איתה היום והיא מרוסקת ואין לי נחמה לתת לה. הדבר היחיד שמרפא הוא הזמן ואני זוכרת שבימים הראשונים, כשאמרו לי זאת, לא יכולתי להאמין.
בסוף יום העבודה ממש רציתי לראות את העוברית שלי והלכתי למרכז לבריאות האישה בטענה שיש הפחתת תנועות. לצערי, לא היה רופא אז קיבלתי הפניה למיון. החלטתי שעם כל החרדה, אני לא אלך כי מחר בבוקר יש סקירה. עכשיו בבית והכל מרגיש לי מוזר ועצוב ומפחיד.
היי בנות,
היום אני שבוע 35+6, מחר יש לי שוב סקירה מכוונת עצמות. התחלתי היום לחפוף את המחליף שלי בעבודה שזה מרגש ועצוב. בבוקר, כשרק נפגשנו, קיבלתי בשורה נוראית: חברה מהעבודה שהייתה בהריון עם תאומים עברה אתמול לידה שקטה בשבוע 21- בדיוק כמו שאני הייתי, לפני כמעט שנה. כל היום זה מלווה אותי- אני בוכה, עולים בי זכרונות, הלב שלי יוצא אליה כי אני יודעת איזה סיוט היא עוברת ותמשיך לעבור. פשוט נשבר הלב. דיברתי איתה היום והיא מרוסקת ואין לי נחמה לתת לה. הדבר היחיד שמרפא הוא הזמן ואני זוכרת שבימים הראשונים, כשאמרו לי זאת, לא יכולתי להאמין.
בסוף יום העבודה ממש רציתי לראות את העוברית שלי והלכתי למרכז לבריאות האישה בטענה שיש הפחתת תנועות. לצערי, לא היה רופא אז קיבלתי הפניה למיון. החלטתי שעם כל החרדה, אני לא אלך כי מחר בבוקר יש סקירה. עכשיו בבית והכל מרגיש לי מוזר ועצוב ומפחיד.