אגב זה, בחמישי שעבר הוקרנה בערוץ 1 תוכנית
מרתקת על משפטי נירנברג (וגם דיון באולפן שלא ממש ריתק, כי לא הובאו מומחים רציניים), שבה בין השאר תואר איך המשפטים הפכו בעצם לגילוי איטי של זוועות הנאצים, למרות שבתחילתו התובעים הודיעו לאירגונים היהודיים שלא יתייחסו לשואה (שטרם נודעה בשם הזה). הסתבר בחקירת העדים השונים שחלק מהם היו אחראים לכך בעצמם (כמו אולנדורף, שבעקבות עדותו נערך משפט נפרד למפקדי האייזנצרגרופן, או פון דם באך-צלבסקי, שהיה עד מטעם התביעה נגד אנשי הצבא, שגם הצליח לחמוק ממאסר רציני). אחד הדברים המרתקים שלא ידעתי כלל, הוא שהתביעה הסובייטית החליטה להראות סרטים משלה על מעשי הגרמנים, לאור הרושם האדיר של הסרטים שצילמו בעלות הברית המערביות על מחנות הריכוז שבשטחן. בתוכנית הוצגו כמה קטעים כאלה - כמו גוויות אזרחים מסוף דצמבר 41' בסביבות מוסקבה, וכן עוד אזרחים הרוגים ברוסטוב מפברואר 43', זמן קצר אחרי כיבושה מחדש ע"י הסובייטים. מה שמעניין הוא שהדברים האלה היו כנראה (אם הסרטים היו אכן אמיתיים ומהתאריכים והמקומות האלה) מעשי ידי הצבא הגרמני, ולא יחידות מיוחדות - לא היתה פעילות אייזנצקומאנדו בקירבת הקוים בסוף 41' (עד כמה שידוע לי), וכן היחידות האלה כבר לא התקיימו אחרי קיץ 42' ולא היו בנסיגה מהדון בתחילת 43'. מוזר שדווקא את הקטעים האלה הרוסים בחרו להראות, ולא מקומות מוכרים יותר של טבח - אולי כדי להימנע מהנקודה היהודית. אם הם אכן אותנטיים, אז יש בהם להראות על הרצחנות שהיתה קיימת גם ביחידות הצבא, בשעת הצורך.