בוסים, והפעם הזווית החיובית.
הבוס ה"חדש" (כבר חצי שנה..+) שלי הוא לחלוטין לא הבחור הקשוב והרגיש, הוא איש הייטק קשוח ועורכ"דיני, בן 35 בלי שום סימן למערכות יחסים או אהבה (הס מלהזכיר ילדים) בטוח ש10 שעות עבודה ביום זה לרכרוכיים, בקיצור - ה"מותג" של אנשי ההיטק.. ובכ"ז: הוא קיבל אותי לעבודה כשידע שאני בטיפולים, חודש אחרי זה התבשר על ההריון, דואג לשאול פה ושם מה איתי, וכעת, כשקורקעתי סופית (אבל סופית
) לבית עד הלידה, הוא רק דואג לי ואומר לי כל הזמן שאני לא אדאג ולא ארגיש אשמה (וזה אדם שכועס ורטון אם מישהו יוצא מהמשרד בשבע בערב, כי זה מוקדם..) תוך לילה הוא סידר לי עמדת עבודה מושלמת מהבית, ואפילו לא מכביר מילים (פרט ל"מחכים לך פה במשרד") על כל עניין השמירה המגבילה.. אז מצד אחד קרעתי את התחת חצי שנה והוכחתי שבהחלט יש על מי לסמוך, הבאתי תוצאות והשגים ואני מאמינה שחלק מהאמון ומהתמיכה נובע מהכרות ע המטריה, ומידיעה שגם מהבית: אני אספק את הסחורה, ועדיין, זה כל כך לא מתאים לו להתעניין בהריון (אתמול הוא שאל אותי עם זה שהעוברים שלי שוקלת קילו שבע מאוד ה לא מספיק בשביל שתיוולד, חחח, אין לו "*שמץ* של מושג מה זו התופעה הביולוגית המשונה שנפלה עלי..) ובסופו של דבר, ח"ח אדיר, רק רציתי לפרגן, הוא באמת בסדר
(והכי חשוב והכי בסדר.. תמורת פחות עבודה - המשכורת לא תיפגע כלל..) בקיצור, איפה ישנם עוד אנשים
הבוס ה"חדש" (כבר חצי שנה..+) שלי הוא לחלוטין לא הבחור הקשוב והרגיש, הוא איש הייטק קשוח ועורכ"דיני, בן 35 בלי שום סימן למערכות יחסים או אהבה (הס מלהזכיר ילדים) בטוח ש10 שעות עבודה ביום זה לרכרוכיים, בקיצור - ה"מותג" של אנשי ההיטק.. ובכ"ז: הוא קיבל אותי לעבודה כשידע שאני בטיפולים, חודש אחרי זה התבשר על ההריון, דואג לשאול פה ושם מה איתי, וכעת, כשקורקעתי סופית (אבל סופית
