בועה

[קרצ]

בועה

שמתי לב שעולם האסוסיאציות שלי, שהיה מאד מפותח פעם, הולך ומצטמצם. חורף. גשם. תפוזים. נעמי. שבת. עתונים. רדיו. אריק אינשטיין. נעמי. דשא. ירוק. עיניים. נעמי. ילד. חיוך. נעמי. הלילה נפלתי בפעם השלישית.. ואת לא היית שם כדי לתפוס אותי.

 

[אחת מהצד]

שמה לב

לכאב העצום. לעצב. לגעגוע. תנשום איש. אוויר טרי. של שבת חורפית מוארת ואו-טו-טו אביב. זה מרכך את הנפילות. הנשימה.

 

[BooBee]

מכירה את זה...

בשנה האחרונה שריינתי לי שתי חברות. הודעתי להן:"תפקידכן לתפוס אותי כשאני נופלת". ככה. במילים הללו. ואני יודעת שהן טרם אכזבו אותי. אפשר להתקשר אליהן גם בשלוש בבוקר רק בשביל לבכות. גם הפסיכולוגית שלי היא סוג של תמיכה. גם היא, מחזיקה אותי כשאני נופלת. רויטל.

 

[קרצ]

אני חולם שאני נופל..

ואז אני מתעורר, והנפילה עדיין לא נגמרת.. אני נושם כי אני חייב לנשום, זה מכניזם שאני מפחד להקדיש לו יותר מדי מחשבה שמא אגיע למסקנות לא רצויות. בכלל, המחשבות שלי לא כל-כך עוזרות לי לזוז לשום מקום. היום, למשל, פתחתי את החלון והסתכלתי החוצה, וראיתי שהפרחים שהיא שתלה לפני שנה בדיוק פורחים בפעם הראשונה.. מיד התחלתי לחשוב. חשבתי על כמה שהיא התלהבה כשהיא הביאה אותם, יבוא מיוחד מהולנד, צבעים מטאליים, וחשבתי על איך שהיא התאכזבה לגלות שיקח להם שנה שלמה לפרוח, וחשבתי, שנה אחת יותר מדי, וחשבתי מה זה עוזר שהם פורחים עכשיו, אני עם האסתטיקה המעפנה שלי, שאפילו לא זוכר איך אומרים את השם שלהם בהולנדית, וגם לא רוצה לזכור, אין לי הרבה מה להגיד להם, מה הם בכלל שווים בלעדייך, מה אני אעשה איתם, וחשבתי, מה פתאום הם פורחים בכלל? עכשיו הם נזכרו? איך הם מעזים? הם כן ואת לא? ואיפה תשתלי פרחים עכשיו? כמעט רבע שעה בהיתי בפרחים הולנדיים בצבעים מטאליים וחשבתי שאני משתגע. הענין הוא שאני מתחיל להרגיש דפוק גם מכל הרחמים העצמיים האלה.

 

[BooBee]

כשתרגיש עוד פעם נפילה שכזו

ואם תרצה, אתה מוזמן לכתוב לי. אני מבטיחה להקשיב, לקרוא ולכתוב לך. אל תרגיש דפוק. עברת חוויה נוראית. מותר לך להרגיש הכל. אין "לא בסדר" בשכול. גם אני לפעמים מרחמת על עצמי ובטוחה שאני לא היחידה. רויטל.

 

[אחת מהצד]

כן..בטח

תרגיש דפוק מהרחמים העצמיים האלה. תרגיש דפוק שהחיים שלך נדפקו תרגשי דפוק שהחיים שלך לא חוזרים למסלולם תרגיש דפוק שזה קרה לך תרגיש דפוק. משתגע. מה יש?! למה לא?! תרגיש צער על עצמך. מה לא בסדר בזה? אתה יודע כמה זמן יש לך אחר כך להפסיק להרגיש דפוק? המון שנים. כל השנים שעוד יהיו לך. אז מותר לך לרחם על עצמך עכשיו. הלא אם זה היה קורה לחבר שלך היית מרחם עליו. אז למה לא לרחם על עצמך. יום אחד יבוא הרגע שזה לא יתאים לך יותר.. הרחמים העצמיים. אז תבחר אחרת.. ותמשיך בלי רחמים עצמיים. אבל כל עוד אתה בוחר לרחם על עצמך.. לפחות אל תרגיש דפוק. ו..סליחה אם זה היה קצת..