בוקר אור בננות
- פותח הנושא bertap
- פורסם בתאריך
בוקר אור בננות ../images/Emo24.gif../images/Emo79.gif../images/Emo79.gif
בתקווה רבה שהיום הזה יהיה מלא בתווי שירה (לפחות כמו אתמול
) בואו נשרשר נושא חדש : "סדר הארוחות בשבתות וחגים אצל החמות". נכניס את הויכוחים ואת הטרוניות (בכדי שנדע מה לעשות בחג הבא
) אבל : שימו לב בנות , לא ל ה ת ע צ ב ן
בכדי שלא נהרוס לעצמנו את הסוף שבוע
בואו נתחיל לספר והכל ברוח טובה (קצת הומור ובדיחות הדעת לא תזיק) בנתיים לפני שאתן משחיזות את השיניים
נפתח נושא חדש ליום ראשון: "מה היינו עושות ואומרות (בדמיוננו הפורה ) ולא העזנו, לחמות שלנו על כל מיני מצבים שקרו לנו איתם בעבר". יאללה לעסק !
בתקווה רבה שהיום הזה יהיה מלא בתווי שירה (לפחות כמו אתמול
בוקר נהדר גם לך ואצלנו............
בחגים "ראש השנה" ו"פסח" אנחנו עושים שנה - שנה ( שנה אצל הורי ושנה אצל הוריו ) . בשנה שאצל הוריו אני ממש בדיכאון אבל אני מעודדת את עצמי ששנה הבאה אנו אצל הורי!!!!! והשנה אני מאושרת...........פסח אצל אימי!!!!!! לגבי שבתות: בערך - פעם בחודש אצל הוריו ופעם בחודש אצל הורי והשאר בבית. אבל לאחרונה אחותי ילדה אז אימי נסעה אליה אז נישארנו הרבה בבית.... אנחנו דתים אז באים לכל השבת / חג.... ביייייייייייייייייייי
בחגים "ראש השנה" ו"פסח" אנחנו עושים שנה - שנה ( שנה אצל הורי ושנה אצל הוריו ) . בשנה שאצל הוריו אני ממש בדיכאון אבל אני מעודדת את עצמי ששנה הבאה אנו אצל הורי!!!!! והשנה אני מאושרת...........פסח אצל אימי!!!!!! לגבי שבתות: בערך - פעם בחודש אצל הוריו ופעם בחודש אצל הורי והשאר בבית. אבל לאחרונה אחותי ילדה אז אימי נסעה אליה אז נישארנו הרבה בבית.... אנחנו דתים אז באים לכל השבת / חג.... ביייייייייייייייייייי
יופי,../images/Emo8.gif
גם אצלי מחולק שווה בשווה בכל שנה (הקטע הוא שאני זוכרת ובעלי בכל פעם מיתמם מחדש "מה באמת ? אני לא זוכר"
) לנו ישנן מספר בעיות אבל משתדלים לגשר עליהם. למשל : משפחתו של בעלי מאוד קטנה ואם אחד האחים או האחיות אינם אז ההורים אמורים להיות לבד וזה כבר יוצר בעיה (ולא בא להם לבוא איתנו אל הוריי, כי אצל הוריי שומרים והם מה"כופרים") אני מאוד אוהבת לעשות אצל החמות בגלל שזה ממש כיף.(וממש לא בצחוק) השתי דברים המעצבנים הם : שצריך תמיד להכין ולטרוח (כשאצל אימי לא !!) ולנקות אחרי עד אובדן הכרה !! אז, כבר אמרתי פעם אחת שאצל חמותי אני באה נסיכה ויוצאת ליכלוכית ואיזה הדבר הכי מרגיז. שבתות הפכו יותר ויותר נדירים היות ובעלי מקפיד יותר על שמירת השבת ומאוד קשה להגיע אל שתי הצדדים ללא הרכב (והסירים !!)
אאאאאאווווףףףףף! (ארוך)
דרכת על יבלת.... בעיקרון אנחנו עושים לפי תור.... לפי המאזן עד היום, כמעט כל חג אנחנו נוסעים לחו"ל.... (כדי להפחית חיכוכים.) פעם ראשונה שעשינו סדר עם המשפחה שלי, חמותי התקשרה לבעלי 5 דקות לפני שהתישבנו לשולחן החג לשאול אותו מתי הוא מגיע??? (איזה נחמדה נכון?) הוא כבר לא הצליח להנות מהחג הזה....באמצע החג קמנו ונסענו אליהם (כן הייתי סתומה פעם) וככה הרסנו גם למשפחה שלי.... כמובן שהנסיעה אליהם לקחה שעה והגענו מאוד מאוחר (הם כבר סיימו את הערב) והיינו צריכים לחזור חזרה עוד שעה נסיעה וככה הרסנו לנו את החג הראשון ביחד!!! פעם שנייה היתה אצלהם....כמובן שכלום לא מספיק להם (למה רק ערב החג???) ועשו לנו פרצוף כשלמחרת אמרנו שאנחנו צריכים ללכת למשפחה שלי.... פעם שלישית עברה חלק....(לשם שינוי) אצלי פעם רביעית איכשהו שכנענו אותם להתצטרף למשפחה שלי ועשינו כולם ביחד... זה היה יכול להיות פתרון אידיאלי אם הם לא היו מתלוננים עד היום על הפקקים שהם היו צריכים לעמוד בהם....(אבל זה בסדר אם אנחנו נעמוד אותם, לנו אף פעם אסור להתלונן, הם תמיד יגידו לנו לצאת לפני הפקקים, כלומר בבוקר....) שבתות: פעם בשבועיים הולכים להורים שלו לארוחת שישי (בד"כ) ההורים שלי גרים קרוב, אז אני רואה אותם יותר...(אי של שפיות)
דרכת על יבלת.... בעיקרון אנחנו עושים לפי תור.... לפי המאזן עד היום, כמעט כל חג אנחנו נוסעים לחו"ל.... (כדי להפחית חיכוכים.) פעם ראשונה שעשינו סדר עם המשפחה שלי, חמותי התקשרה לבעלי 5 דקות לפני שהתישבנו לשולחן החג לשאול אותו מתי הוא מגיע??? (איזה נחמדה נכון?) הוא כבר לא הצליח להנות מהחג הזה....באמצע החג קמנו ונסענו אליהם (כן הייתי סתומה פעם) וככה הרסנו גם למשפחה שלי.... כמובן שהנסיעה אליהם לקחה שעה והגענו מאוד מאוחר (הם כבר סיימו את הערב) והיינו צריכים לחזור חזרה עוד שעה נסיעה וככה הרסנו לנו את החג הראשון ביחד!!! פעם שנייה היתה אצלהם....כמובן שכלום לא מספיק להם (למה רק ערב החג???) ועשו לנו פרצוף כשלמחרת אמרנו שאנחנו צריכים ללכת למשפחה שלי.... פעם שלישית עברה חלק....(לשם שינוי) אצלי פעם רביעית איכשהו שכנענו אותם להתצטרף למשפחה שלי ועשינו כולם ביחד... זה היה יכול להיות פתרון אידיאלי אם הם לא היו מתלוננים עד היום על הפקקים שהם היו צריכים לעמוד בהם....(אבל זה בסדר אם אנחנו נעמוד אותם, לנו אף פעם אסור להתלונן, הם תמיד יגידו לנו לצאת לפני הפקקים, כלומר בבוקר....) שבתות: פעם בשבועיים הולכים להורים שלו לארוחת שישי (בד"כ) ההורים שלי גרים קרוב, אז אני רואה אותם יותר...(אי של שפיות)
צהריים טובים!!
אז אצלנו זה ככה. את כל החגים אנחנו עושים עם המשפחה שלי, ובכמה פעמים שלא, פשוט נשארנו בבית. בעלי יודע שאני מתעבת את המשפחה שלו ואין לו בעיה עם זה שעושים רק אצל המשפחה שלי. בימי שישי, בד"כ הוא לוקח את שני הילדים הגדולים לאכול אצל ההורים שלו, לי ממש אין בעיה עם זה, אני אפילו מרוצה ביותר, יש לי קצת זמן לנוח, לגלוש במחשב, לקרוא עיתונים, לפתור תשבצים...
אז אצלנו זה ככה. את כל החגים אנחנו עושים עם המשפחה שלי, ובכמה פעמים שלא, פשוט נשארנו בבית. בעלי יודע שאני מתעבת את המשפחה שלו ואין לו בעיה עם זה שעושים רק אצל המשפחה שלי. בימי שישי, בד"כ הוא לוקח את שני הילדים הגדולים לאכול אצל ההורים שלו, לי ממש אין בעיה עם זה, אני אפילו מרוצה ביותר, יש לי קצת זמן לנוח, לגלוש במחשב, לקרוא עיתונים, לפתור תשבצים...
אין להם סיכוי
לבעלי הרבה יותר נחמד ונעים עם המשפחה שלי. אם הוא מתגעגע אליהם, הוא יכול ללכת אליהם (בלעדי) מתי שהוא רוצה, אין לי בעיה עם זה, רק שזה לא קורה. הוא הולך רק בימי שישי (וגם לא בכל יום שישי), וגם אז חוזר מהר הביתה. לפני שהתחתנו הם הודיעו לי שבכל יום שישי ובכל חג אנחנו נהיה אצלם - אין סיכוי בעולם!!!!!!! בכלל בימים אלה, אני לא מדברת איתם, הגעתי למסקנה שהכי טוב לא לדבר איתם בכלל. אני לא הולכת אליהם, הם יודעים שהם לא רצוים אצלי, וככה הכי טוב לי והכי שקט לי.
לבעלי הרבה יותר נחמד ונעים עם המשפחה שלי. אם הוא מתגעגע אליהם, הוא יכול ללכת אליהם (בלעדי) מתי שהוא רוצה, אין לי בעיה עם זה, רק שזה לא קורה. הוא הולך רק בימי שישי (וגם לא בכל יום שישי), וגם אז חוזר מהר הביתה. לפני שהתחתנו הם הודיעו לי שבכל יום שישי ובכל חג אנחנו נהיה אצלם - אין סיכוי בעולם!!!!!!! בכלל בימים אלה, אני לא מדברת איתם, הגעתי למסקנה שהכי טוב לא לדבר איתם בכלל. אני לא הולכת אליהם, הם יודעים שהם לא רצוים אצלי, וככה הכי טוב לי והכי שקט לי.
מה לא???????.
זה התחיל לפני החתונה, כשהם הודיעו לי שבגלל שאני יותר מבוגרת, הצד שלי משלם על החתונה. הם באמת לא נתנו שקל, לא נתנו אפילו מתנה, הבן שלהם עבר לגור איתי, עם מעט הבגדים שהיו לו, הם לא נתנו סיר, מגבת, כפית פשוט כ-ל-ו-ם!!!!! הפסדנו המון-המון כסף בחתונה בגללם. חוץ מזה, לפני החתונה הם הלכו לסבתא שלי לבקש כסף - חצופים!!! לא דיברתי איתם לפני החתונה והפעם הראשונה שהם פגשו את ההורים שלי היתה באולם. אחרי החתונה הם עשו לי מיליון דברים, לא יודעת איפה להתחיל... הנה כמה... את הברית של הילד הראשון (יש לי 3 בנים) הם הבטיחו שיעשו, הם היו אמורים לקנות את כל האוכל והכי חשוב לנקות אחרי, כי זה היה בבית שלי, מה שהם קנו היו כמה נקניקים עלובים ושתיה ואנחנו היינו צריכים לקנות את כל השאר והרבה!!!!לשלם למוהל.... זה עוד מילא, בסוף הברית הם הלכו ואני הייתי צריכה לנקות את הכל וגם לטפל בתינוק אחרי ברית.... במשך הזמן שאנחנו נשואים, בעלי לא עבד כמה חודשים, הם מעולם לא עזרו בכלום!!!! אנחנו חיים בבית של אמא שלי, היא משלמת לנו כמעט את כל החשבונות, גנים לילדים, קניות (אני קונה הכל בויזה שלה) הם מעולם לא נתנו שקל!!!!!!!!!! והכי נורא זה שיש להם חנות ירקות, הם אפילו לא הציעו לשלוח לנו ארגז עם ירקות ופירות פעם בשבוע, כשבעלי היה הולך לשם מדי פעם בימי שישי הם היו נותנים לו את כל השאריות, אז הוא הפסיק ללכת. אם הם כבר קונים משהו לילדים זה תמיד בטירה או בדרום ת"א, ומה לעשות, אני אוהבת להלביש את הילדים שלי בדברים קצת יותר טובים. הם תמיד בוכים שאין להם כסף, אבל לסוע כל שבוע לסופי שבוע ל"קזינו" בבולגריה, רומניה, אילת לזה יש כסף. כתבתי מספיק? אם בעלי יראה את מה שכתבתי, הוא ירצח אותי... תעקבו אחרי העיתונים.. יום נעים לכולם.
זה התחיל לפני החתונה, כשהם הודיעו לי שבגלל שאני יותר מבוגרת, הצד שלי משלם על החתונה. הם באמת לא נתנו שקל, לא נתנו אפילו מתנה, הבן שלהם עבר לגור איתי, עם מעט הבגדים שהיו לו, הם לא נתנו סיר, מגבת, כפית פשוט כ-ל-ו-ם!!!!! הפסדנו המון-המון כסף בחתונה בגללם. חוץ מזה, לפני החתונה הם הלכו לסבתא שלי לבקש כסף - חצופים!!! לא דיברתי איתם לפני החתונה והפעם הראשונה שהם פגשו את ההורים שלי היתה באולם. אחרי החתונה הם עשו לי מיליון דברים, לא יודעת איפה להתחיל... הנה כמה... את הברית של הילד הראשון (יש לי 3 בנים) הם הבטיחו שיעשו, הם היו אמורים לקנות את כל האוכל והכי חשוב לנקות אחרי, כי זה היה בבית שלי, מה שהם קנו היו כמה נקניקים עלובים ושתיה ואנחנו היינו צריכים לקנות את כל השאר והרבה!!!!לשלם למוהל.... זה עוד מילא, בסוף הברית הם הלכו ואני הייתי צריכה לנקות את הכל וגם לטפל בתינוק אחרי ברית.... במשך הזמן שאנחנו נשואים, בעלי לא עבד כמה חודשים, הם מעולם לא עזרו בכלום!!!! אנחנו חיים בבית של אמא שלי, היא משלמת לנו כמעט את כל החשבונות, גנים לילדים, קניות (אני קונה הכל בויזה שלה) הם מעולם לא נתנו שקל!!!!!!!!!! והכי נורא זה שיש להם חנות ירקות, הם אפילו לא הציעו לשלוח לנו ארגז עם ירקות ופירות פעם בשבוע, כשבעלי היה הולך לשם מדי פעם בימי שישי הם היו נותנים לו את כל השאריות, אז הוא הפסיק ללכת. אם הם כבר קונים משהו לילדים זה תמיד בטירה או בדרום ת"א, ומה לעשות, אני אוהבת להלביש את הילדים שלי בדברים קצת יותר טובים. הם תמיד בוכים שאין להם כסף, אבל לסוע כל שבוע לסופי שבוע ל"קזינו" בבולגריה, רומניה, אילת לזה יש כסף. כתבתי מספיק? אם בעלי יראה את מה שכתבתי, הוא ירצח אותי... תעקבו אחרי העיתונים.. יום נעים לכולם.
נוי , את כבר יודעת קצת על התחביב...
שיש לי, להושיב חותנות על כיסאות. וגם על התחביב שיש לי לאזן, או לראות נקודת מבט קצת שונה, זווית אחרת, על דברים שנאמרים כאן... כל הדברים שאני כותבת כאן, הם דברים שבאים מזווית אישית שלי, מתוך התנסות וחוויות שעברתי אני, או מתוך דברים שהתגבשו בי במהלך השנים. הפעם אני אספר לך משהו אמיתי, על עצמי. כבר סיפרתי כאן, (בהודעה שנמחקה בצדק, כיוון שהיתה בין הודעות אחרות לא נחמדות), על יחסים מאוד מיוחדים שיש לי עם חמותי. היא אישה יוצאת דופן, ויש בינינו מערכת יחסים מורכבת, שתחילתה גובלת בתאור שדה קרב. המשכה מסע קשה שעברתי עם עצמי, ומסע שהיא עברה עם עצמה - בנושא הזה נכון לי הפסוק מקהלת: "לכל זמן ועת לכל-חפץ תחת השמים". בהרבה משנות נישואי, הורי בעלי תמכו בנו רבות בכסף. הרבה מאוד, הרבה שנים. ובכל השנים האלה, הורי - לא תמכו בנו (וזה בגדר הסביר וההגיוני מול הנסיבות). תמיד. כל השנים הרגשתי שכל התמיכה של הורי בעלי בנו, מלווה בפנקסנות. תמיד הרגשתי שכל אגורה נרשמת על ידם. שזה מין חשבון פתוח שאני אהיה חייבת להחזיר בעצמי, בלי קשר לבעלי. וכל השנים ספרתי בפועל את כל הכסף הזה. ממש חישבתי איך הסכום הזה הוא שכר לימוד ללימודי בעלי - הוא הבן שלהם, זה בינם לבינו, אבל אני משלמת עבורו שכר דירה מחייה, חשבונות, נסיעות. והסכום ההוא זה כסף לעזור כי כשהוא לא עבד ואני כן, אז בעצם הם מאכילים אותו עדיין (זה בינם לבינו), אבל אני משלמת עבורו שכר-דירה, חשבונות, נסיעות וכו´. הרבה הם עזרו לנו, לא לקנות בית לדוגמה, אבל כן עזרו. כל השנים שהוא למד ולא עבד, אז כן. וכשאני לא עבדתי, אז גם. ויום אחד, אחרי הרבה מחשבות, פנקסנות, חישובים ו"ספירות מלאי מי-חייב-למי-כמה-על מה-ואיך", קלטתי פתאום שלא משנה מה הם. משנה שאני עצמי, רק אני לבד במו ידי, פנקסנית קטנה ועלובה. שאני זאת שמחשבת כל אגורה. שאני זאת שמסדרת לעצמי בראש הצדקות ללמה ואיך כל הכסף משרת רק אותו ולא אותי. בכל הזמן הזה, תוך הרבה "האשמות" ששומרים בלב, הייתי אני זו שלא יכלה לראות את הנישואים ואת הבית המשותף כיחידה אחת שלמה. אני זו שחילקתי כל הזמן מה שלי ומה שלו. ולא יכולתי לראות את מה שהם נותנים, כנתינה ליחידה השלמה. ובכך גם "הטלתי מום" בנישואים שלי. גם במאבק הזה שלי עם עצמי יש מחיר. את המחיר שלי אני יודעת. כשהורים מתבגרים וזקוקים לנו, המוסר והצדק מחייב אותנו להחזיר להם, אין לזה חשבון של כסף. יש בזה חשבון של מוסר. בבוא העת, וב"ה בהכי קל והכי טוב שרק אפשר, כל ילד משיב את חובותיו שלו הפרטיים להוריו. והרבה מחותנים משיבים לחמיהם וחמיותיהן (על כל המשקלים) את חובותיהם שלהם. בהרבה משפחות החוב המוסרי בין הבאים בקשרי נישואין הוא גדול יותר מהחוב בין הורים לילדיהם. ויש גם משפחות שלהפך. יש גם משפחות שילדיהן אינם רואים את החובה המוסרית הזאת. אני זכיתי לראות את את חמותי סועדת את חמותה שלה בימיה האחרונים. וזכיתי גם לראות את הסעד שהגישה לחמותה שנים רבות לפני הסוף. לא היו ביניהן יחסי חמות-כלה יוצאי דופן. לא היתה שם אהבה גדולה. אבל היה שם המון כבוד. כבוד בסיסי. וחמותי נתנה ביחסים האלה עם חמותה המון יותר משקיבלה. מה שהגדיל בעיני את ערכה כאישה וכחמות. לכן, ולמרות שלעולם אין מים שלווים לחלוטין באגם שלי, זכות גדולה מאוד בחיי, וביחסי חמות-כלה, אני שומרת לה. ואם פעם אגרש את בעלי לכל הרוחות, אני מקווה שתישמר לי הזכות להיות בקרבתה ולסעוד אותה בעת צורך (ואמן שלא תבוא העת), גם אם תהיה לו אישה אחרת על פני, וגם אם יהיה צריך ששתי נשים "מאותו הבעל" יהיו שם להיות לצידה. אין חשבון כספי שיכול להתאזן באמת. תמיד הנתינה יש בה משהו גדול יותר מהחזרה של חובות. ותמיד מה שתתני את מעצמך לאחרים יהיה שווה ערך יותר מדבר שקיבלת. למרות שהארוך הזה בא כתגובה לדבריך, אין כאן במילים שלי ביקורת עליך. יש כאן ניסיון שלי להראות לך מקום, או פתח בחיים, שממנו אפשר להתעלות מעל לרמת החומר. לפחות את הפתח שעברתי דרכו אני.
שיש לי, להושיב חותנות על כיסאות. וגם על התחביב שיש לי לאזן, או לראות נקודת מבט קצת שונה, זווית אחרת, על דברים שנאמרים כאן... כל הדברים שאני כותבת כאן, הם דברים שבאים מזווית אישית שלי, מתוך התנסות וחוויות שעברתי אני, או מתוך דברים שהתגבשו בי במהלך השנים. הפעם אני אספר לך משהו אמיתי, על עצמי. כבר סיפרתי כאן, (בהודעה שנמחקה בצדק, כיוון שהיתה בין הודעות אחרות לא נחמדות), על יחסים מאוד מיוחדים שיש לי עם חמותי. היא אישה יוצאת דופן, ויש בינינו מערכת יחסים מורכבת, שתחילתה גובלת בתאור שדה קרב. המשכה מסע קשה שעברתי עם עצמי, ומסע שהיא עברה עם עצמה - בנושא הזה נכון לי הפסוק מקהלת: "לכל זמן ועת לכל-חפץ תחת השמים". בהרבה משנות נישואי, הורי בעלי תמכו בנו רבות בכסף. הרבה מאוד, הרבה שנים. ובכל השנים האלה, הורי - לא תמכו בנו (וזה בגדר הסביר וההגיוני מול הנסיבות). תמיד. כל השנים הרגשתי שכל התמיכה של הורי בעלי בנו, מלווה בפנקסנות. תמיד הרגשתי שכל אגורה נרשמת על ידם. שזה מין חשבון פתוח שאני אהיה חייבת להחזיר בעצמי, בלי קשר לבעלי. וכל השנים ספרתי בפועל את כל הכסף הזה. ממש חישבתי איך הסכום הזה הוא שכר לימוד ללימודי בעלי - הוא הבן שלהם, זה בינם לבינו, אבל אני משלמת עבורו שכר דירה מחייה, חשבונות, נסיעות. והסכום ההוא זה כסף לעזור כי כשהוא לא עבד ואני כן, אז בעצם הם מאכילים אותו עדיין (זה בינם לבינו), אבל אני משלמת עבורו שכר-דירה, חשבונות, נסיעות וכו´. הרבה הם עזרו לנו, לא לקנות בית לדוגמה, אבל כן עזרו. כל השנים שהוא למד ולא עבד, אז כן. וכשאני לא עבדתי, אז גם. ויום אחד, אחרי הרבה מחשבות, פנקסנות, חישובים ו"ספירות מלאי מי-חייב-למי-כמה-על מה-ואיך", קלטתי פתאום שלא משנה מה הם. משנה שאני עצמי, רק אני לבד במו ידי, פנקסנית קטנה ועלובה. שאני זאת שמחשבת כל אגורה. שאני זאת שמסדרת לעצמי בראש הצדקות ללמה ואיך כל הכסף משרת רק אותו ולא אותי. בכל הזמן הזה, תוך הרבה "האשמות" ששומרים בלב, הייתי אני זו שלא יכלה לראות את הנישואים ואת הבית המשותף כיחידה אחת שלמה. אני זו שחילקתי כל הזמן מה שלי ומה שלו. ולא יכולתי לראות את מה שהם נותנים, כנתינה ליחידה השלמה. ובכך גם "הטלתי מום" בנישואים שלי. גם במאבק הזה שלי עם עצמי יש מחיר. את המחיר שלי אני יודעת. כשהורים מתבגרים וזקוקים לנו, המוסר והצדק מחייב אותנו להחזיר להם, אין לזה חשבון של כסף. יש בזה חשבון של מוסר. בבוא העת, וב"ה בהכי קל והכי טוב שרק אפשר, כל ילד משיב את חובותיו שלו הפרטיים להוריו. והרבה מחותנים משיבים לחמיהם וחמיותיהן (על כל המשקלים) את חובותיהם שלהם. בהרבה משפחות החוב המוסרי בין הבאים בקשרי נישואין הוא גדול יותר מהחוב בין הורים לילדיהם. ויש גם משפחות שלהפך. יש גם משפחות שילדיהן אינם רואים את החובה המוסרית הזאת. אני זכיתי לראות את את חמותי סועדת את חמותה שלה בימיה האחרונים. וזכיתי גם לראות את הסעד שהגישה לחמותה שנים רבות לפני הסוף. לא היו ביניהן יחסי חמות-כלה יוצאי דופן. לא היתה שם אהבה גדולה. אבל היה שם המון כבוד. כבוד בסיסי. וחמותי נתנה ביחסים האלה עם חמותה המון יותר משקיבלה. מה שהגדיל בעיני את ערכה כאישה וכחמות. לכן, ולמרות שלעולם אין מים שלווים לחלוטין באגם שלי, זכות גדולה מאוד בחיי, וביחסי חמות-כלה, אני שומרת לה. ואם פעם אגרש את בעלי לכל הרוחות, אני מקווה שתישמר לי הזכות להיות בקרבתה ולסעוד אותה בעת צורך (ואמן שלא תבוא העת), גם אם תהיה לו אישה אחרת על פני, וגם אם יהיה צריך ששתי נשים "מאותו הבעל" יהיו שם להיות לצידה. אין חשבון כספי שיכול להתאזן באמת. תמיד הנתינה יש בה משהו גדול יותר מהחזרה של חובות. ותמיד מה שתתני את מעצמך לאחרים יהיה שווה ערך יותר מדבר שקיבלת. למרות שהארוך הזה בא כתגובה לדבריך, אין כאן במילים שלי ביקורת עליך. יש כאן ניסיון שלי להראות לך מקום, או פתח בחיים, שממנו אפשר להתעלות מעל לרמת החומר. לפחות את הפתח שעברתי דרכו אני.
היי רפלקטור!!
האמת... יש הרבה דברים שאני רוצה לכתוב כאן - אבל... נשארתי ללא מילים... - חמתך בת מזל! גם אני חושבת שלמרות כל מה שחמתי וחמי עשו לי - אם הם יזדקקו לבעלי ולי - לא אפנה להם גב... כי כזאת אני... אני רק מאוד מקווה שהם יגיעו לשיבה טובה ויחסך מהם וממני הצורך להיות בסיטואציית המטפלת והמטופלים....
האמת... יש הרבה דברים שאני רוצה לכתוב כאן - אבל... נשארתי ללא מילים... - חמתך בת מזל! גם אני חושבת שלמרות כל מה שחמתי וחמי עשו לי - אם הם יזדקקו לבעלי ולי - לא אפנה להם גב... כי כזאת אני... אני רק מאוד מקווה שהם יגיעו לשיבה טובה ויחסך מהם וממני הצורך להיות בסיטואציית המטפלת והמטופלים....
אז ככה, אהבתי מאוד אבל...
אני שואלת את עצמי כבר הרבה זמן, מה תפקידם של הורים לילדים "גדולים" כאלה שכבר נשואים. האם הם חייבים לעזור? האם הם חייבים לתת? האם הם חייבים לבוא להשגיח על הנכדים? תשובתי היא שלא! בהחלט לא! אבל... ניהול פנקסנות הוא מן תכונה יהודית כזו. לא הכל נמדד בכסף. ניהול הפנקסנות שלי מתבטא בפנקסנות רגשית, כלומר יחס. הביקורת שספגתי במשך שנים מחמי וחמותי, נצרבה לי בנשמה. העליבו אותי וניצלו את טוב ליבי ואת רצוני העז "להתקבל". לאחר מלחמת עולם קטנה, הם הבינו שאני לא מרשה יותר לנהוג בי כך. שגם אם הרשתי בעבר בגלל שבלבלתי בין אהבתי לבעלי ובין כבודי שלי, עכשיו אני לא מתבלבלת יותר. והיום, יחס גורר יחס. כלפי כולם. חם וחמות גיס וגיסה. ביחס לנתינה, אני לא מודדת את כמות הנתינה - אני רק מחליטה למי לתת מטובי. ואם חמי וחמותי יצטרכו עזרה בעתיד ולא יהיה מי שיגיש אותה , אעזור להם אני. פשוט בגלל שמישהו צריך לעשות זאת. אני מעריכה עד מאוד את היכולת שלך להתעלות מעל הפנקסנות הזו, את כנראה אדם טוב יותר ממני, ובכל מקרה עדיין לא הגעתי ליכולת הזו שלך (ואולי פגעו בי יותר).
אני שואלת את עצמי כבר הרבה זמן, מה תפקידם של הורים לילדים "גדולים" כאלה שכבר נשואים. האם הם חייבים לעזור? האם הם חייבים לתת? האם הם חייבים לבוא להשגיח על הנכדים? תשובתי היא שלא! בהחלט לא! אבל... ניהול פנקסנות הוא מן תכונה יהודית כזו. לא הכל נמדד בכסף. ניהול הפנקסנות שלי מתבטא בפנקסנות רגשית, כלומר יחס. הביקורת שספגתי במשך שנים מחמי וחמותי, נצרבה לי בנשמה. העליבו אותי וניצלו את טוב ליבי ואת רצוני העז "להתקבל". לאחר מלחמת עולם קטנה, הם הבינו שאני לא מרשה יותר לנהוג בי כך. שגם אם הרשתי בעבר בגלל שבלבלתי בין אהבתי לבעלי ובין כבודי שלי, עכשיו אני לא מתבלבלת יותר. והיום, יחס גורר יחס. כלפי כולם. חם וחמות גיס וגיסה. ביחס לנתינה, אני לא מודדת את כמות הנתינה - אני רק מחליטה למי לתת מטובי. ואם חמי וחמותי יצטרכו עזרה בעתיד ולא יהיה מי שיגיש אותה , אעזור להם אני. פשוט בגלל שמישהו צריך לעשות זאת. אני מעריכה עד מאוד את היכולת שלך להתעלות מעל הפנקסנות הזו, את כנראה אדם טוב יותר ממני, ובכל מקרה עדיין לא הגעתי ליכולת הזו שלך (ואולי פגעו בי יותר).
אישתו של הבעל שלי
New member
חצי בחצי...
אנחנו עושים את החגים חצי בחצי... שנה אחת ראש השניה אצל הורי ופסח אצל הוריו ושנה אחרי זה ההפך... (זה בעקרון הסידור, למרות שלא תמיד הוא מצליח להשמר...) שבתות: להוריו אנחנו נוסעים פעם בשבועיים לארוחת שישי (ערב) ופעם בשבועיים להוריי לכל הסופ"ש (הם גרים ר-ח-ו-ק) היות והוריו גרים קרוב (לא באותה עיר אבל 15 דקות נסיעה) לפעמים אנחנו "קופצים" לביקור קצרצר באמצע השבוע... מניסיוני, ככל שאנחנו ממעטים במפגשים, יש להם יותר תלונות...ואז אני סובלת יותר... (הפוך על הפוך)
אנחנו עושים את החגים חצי בחצי... שנה אחת ראש השניה אצל הורי ופסח אצל הוריו ושנה אחרי זה ההפך... (זה בעקרון הסידור, למרות שלא תמיד הוא מצליח להשמר...) שבתות: להוריו אנחנו נוסעים פעם בשבועיים לארוחת שישי (ערב) ופעם בשבועיים להוריי לכל הסופ"ש (הם גרים ר-ח-ו-ק) היות והוריו גרים קרוב (לא באותה עיר אבל 15 דקות נסיעה) לפעמים אנחנו "קופצים" לביקור קצרצר באמצע השבוע... מניסיוני, ככל שאנחנו ממעטים במפגשים, יש להם יותר תלונות...ואז אני סובלת יותר... (הפוך על הפוך)
אמא של נועהלה
New member
לנו אין בעיה....
הורי בחול.....כך שכל החגים אנחנו אצל המישפחה של בעלי,דוקה די נחמד, ביום שישי אנחנו תמיד בבית לבד או מארחים,רק לעיתים רחוקות יוצאים,ובשבת ליפעמים צהריים אצל מישפחה.
הורי בחול.....כך שכל החגים אנחנו אצל המישפחה של בעלי,דוקה די נחמד, ביום שישי אנחנו תמיד בבית לבד או מארחים,רק לעיתים רחוקות יוצאים,ובשבת ליפעמים צהריים אצל מישפחה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.