ואני תמיד נכנסת לנעלי הילדה שהייתי וזוכרת את חוויותי מל"ג
בעומר.
אחד החגים הכי כייפים כילדה. קומזיץ וכולנו ישובים מסביב למדורה.
ביום החופש הזה, הבנים היו אמונים על איסוף הקרשים ואילו אנו הבנות, התחלקנו לחוליות ודאגנו לקנות שימורים ותפוחי אדמה.
כמה כף היה לאכול את הפטטות האלה ולחזור מפוייחים הביתה.
וככל שגדלנו, היינו נשארים יותר מאוחר, עד הגיענו לגיל שהיינו נשארים עד הבוקר...
כן, בכל פעם שעולה נושא חופשות הילדים והצעקה לקצר את החופשות, אני שואלת, למה לגזול מהילדים את מה שאנו אהבנו וחווינו?
מפנה למילות השיר "היה היה פנס בודד", שהכל בעצם גלום בהן.
https://www.youtube.com/watch?v=lBoSg3OyVWQ
"אני יוצא אל המרפסת וקורא: שמע ילד לך הביתה או אני יורד...."