ואני כול כך איטית
המון בריאות לכולנו,
הדסה, היום יצא לי לשון בצהריים, כיף לא נורמלי.
כשהייתי בכיתה ח' נשלחנו לעבור בחינה פסיכומטרית, בין השאר שאלו אותי מה אני רוצה להיות והשבתי .. אחות. ידעתי שזה מה שאני רוצה. הפסיכולוגית הסבירה לי שאני אדם איטי ומקצוע האחות דורש זריזות. במשך השנים ירדתי מיזה, כי נוכחתי שהאחות צדקה. הייתי ואני עדיין מאוד איטית.
לקבל מחמאה על הספק זה בשבילי פעם ראשונה. כול הפעילות אתמול הייתה באזור אחד ואת הכול עשיתי במכונית.
אתמול היה אצלי יום המעשים הטובים. בבוקר הלכתי למתנס בעמישב, לא נראה לי ועזבתי. הייתה שם אישה נחמדה בשם הדסה שביקשה שאקפיץ אותה עד האוטובוס, המיוחד באישה היה שהיא לקויית ראיה. היא הייתה מלווה בגבר מבוגר ממנה שהתלווה אליה, גם הוא לקוי ראיה. הגבר המבוגר הוא לא בעלה, הם שניהם מקבוצת העוורים ולקויי הראייה. הסבירה לי שאחר הצהריים יש להם שוב פעילות והגבר גר ברמת גן אז היא הזמינה אותו אליה. היא גרה באם המושבות עם בעלה שגם הוא לקוי ראייה.
הסברתי לה שאני נוסעת לסגולה ולא לכיוון תחנות האוטובוס ופתאום הבנתי שהיא רוצה לבוא איתי כמובן שגם הגבר. כך נסעו איתי לכול הסידורים. באמצע היא
אותי אם הייתי ביוחננוף החדש אמרתי לה: אני אוריד אותך ביוחננוף וכשאגמור חצי מהסידורים אבוא לקחת אתכם. בסוף הטיול השנתי הזה, היא נישקה אותי וחיבקה אותי ונשבעה שהיא תעשה הכול להזמין אותי להרצאות של העוורים היא המזכירה של הזמנת המרצים.
יעלי