בוקר אור ליום שישי..אני מקווה שסופ"ש האגור כוחות

הדסהש1

New member
בוקר אור ליום שישי..אני מקווה שסופ"ש האגור כוחות

אני עייפה נפשית מכל המצב של אבי..אך אני מבינה שזה לא יחזור לקדמותו.צריך רק לשפר ולחזק את הגוף...אתמול פעם ראשונה אכלתי מצה מטוגנת וזה עשה לי שמות הקיבה...זאת אומרת שאני כבר לא אוכל מצה .מסתפקת בפריכיות אורז...

 
מצות, הזכרת לי סיפור.

לי אף פעם לא הפריעו המצות, אני מקבל אותן בשוויון נפש (כשני אנשים אנחנו צורכים פחות מחבילה קטנה, בעיקר ל-"מצה פלעצל" פשטידת מצות).

והנה יום אחד אני מגיע לכרתים וחבר טוב שלי קוסטאס פאפאדופולוס שהוא בעל חנות לאיקונות ותכשיטי כסף, שואל אם אני מגיע באפריל (אז טסתי לכרתים כארבע פעמים בשנה, כעת רק פעמיים בשנה), עניתי בחיוב, ואז הוא ביקש אם אני יכול להביא לו חבילת מצות קטנה כי הרופא אמר לו שזה בריא לקיבה.
עניתי בחיוב.

כל הזמן קינן בי חשד מכיוון שראיתי אצלו בחנות מספר פריטי יודאיקה כמו גביע קידוש, צלחת של פסח, חנוכיה, ותמיד הוא התחמק מלענות מהיכן הם. ונהג לאמר שהוא מוכר את זה כפריטים שאנשים מכרו לו, ושמתי לב שהוא מאוד התרגש כאשר הערתי את תשומת ליבו לטעות כתיב בכיתוב על החנוכיה, כתוב "להדיק" במקום "להדליק".

אז לחצתי אותו לקיר ואמרתי לו שאני יודע שהוא יהודי. הוא נאלם דום ואחרי דקה הודה בכך.
מסתבר שהוא היהודי יליד כרתים האחרון שחי בה (יש בכרתים עוד ישראלים ובעיקר ישראליות שנישאו למקומיים,גימלאים, זוג שחיים בפריז ושתי משפחות מעוטף עזה, משהו כמו 30 נפש סה"כ).
הוא מספר שהנאצים היו בכרתים וחיפשו לעצור את כל היהודים כדי לשלחם לאושוויץ (בסוף הם לא הגיעו, כיוון שהנאצים הטביעו את הספינה עם 312 יהודים,40 לוחמי מחתרת כרתיים ועוד כ-400 חיילים איטלקיים) .

עם הכיבוש הנאצי (הוא היה ילד) אמו "טחנה לו את המח" באמירות של מאות פעמים ביום, שלא ישכח ששמו קוסטאס פאפאדופולוס והוא נוצרי, והראתה לו היכן הסתירה פריטי יודאיקה (אלו שבחנות). המצב הגיע לכדי כך שהוא לא זוכר את שמו היהודי, הוא הצליח לחמוק מהסלקציה הנאצית, ונשאר לבד . בזכות עקשנותה של אמו הוא נשאר בחיים.

אז הנה סיפור לפסח.

 

הדסהש1

New member
סיפור יפה שפירא..אנו קנינו חצי חבילה רק עבורי

כי בעלי לא מעכל את המצות..והנה שנינו סבלנו אמש מהמצה המטוגנת
עפ ביצים...
 

yaely2

New member
מנהל
חג מצות שמח

שלום כולם, אני לא יודעת אם אני מרגישה טוב או לא טוב. מאז שחזרתי לארץ ביליתי את רוב זמני במיטה - בשינה.
חשבתי שהיום אני כבר אעמוד על הרגליים, אז לא. אני מסתובבת כמו סהרורית, הלכתי לשוק לערוך קניות והאיטיות שלי הפחידה אפילו אותי בנוסף להערות האנשים שסביבי.
מאוד מקווה שמחר כבר אהיה בסדר.
מאיר שפירא הסיפור שלך ממש מעניין, מאוד נגע לליבי התושיה של האימא כדי להעניק חיים לבנה, בתקופה המטורפת של העולם.

חיוכון:
חייבים לשנות את הפתיחות של החברה בישראל כלפי אסירים משוחררים.
לא יתכן שמקום העבודה היחידי הפתוח בפניהם הוא הכנסת!

יעלי
 
אם עבריין/אסיר יכול להיות שר, הכל הולך.....

והנה עוד סיפור עם קוסטאס:

בין התכשיטים שהוא מוכר, הבחנתי גם ברכבת. שאלתי מה זה ?
והוא מספר: היה לו שכן אמן בעבודות כסף, שבגלל הפלישה הנאצית שינה את השם שלו ל- פיפיוס פיפיליוס.
עם תבוסת הנאצים בכרתים, החליט שהוא יעשה מעשה ציוני ויעלה ארצה להיות עובד אדמה בקיבוץ.
הוא עלה ארצה וביקש להיות קיבוצניק, ושלחו אותו עם קבוצה של עולים מיוון לעין-חרוד.
הוא שהה שם כשנתיים, אבל אחרי החיים הלא רומנטיים בכלל של עבודה קשה מלפני צאת החמה ועד צאת הנשמה, לבוסס כל היום בבוץ, לגור באוהל דולף ככברה, רעב מתמיד, ביגוד דל ומרופט, ולא ידע לא עברית ולא אידיש שהיו השפות העיקריות, החליט לחזור לכרתים.

אחרי שהתאושש, הצליח לארגן לעצמו עבודה אצל תכשיטן (לא היה לו ממי ללות כסף לפתוח חנות משלו, כיוון שכל היהודים הושמדו) משך הזמן החל לעסוק גם באומנותו בעיצוב תכשיטי כסף בזמנו הפרטי.
אחד התכשיטים יוצר בהשראת עין-חרוד שממנה ראה את אמצעי התחבורה המיוחד של העמק "רכבת-העמק", יצר תכשיט בדמות הרכבת.
לפני כעשרים שנה פיפיוס נפטר, ובתו מכרה את כל עבודותיו לקוסטאס.

אמרתי לו שבתתזוויג מקרים אני חוקר את רכבת-העמק וזה ממש תפור למידותיי. הוא התקשר לבת של פיפיוס וסיפר לה שיש ישראלי שחוקר את רכבת-העמק ומבקש לקנות את התכשיט, היא היתה מאוד נרגשת, ואמרה שכעת הרכבת תחזור למקורה והסכימה לוותר על הרווח שלה, ולי זה עלה רק 100 יורו.

היום, אני האדם היחידי בעולם שעלתה על צווארו רכבת-העמק ולא קרה לי שום רע.....

 
לילה טוב


מתנצלת שלא משתפת היום, עברו עלי יומיים מאד קשים, מעייפים ומעצבנים,
אנסה מחר למצוא זמן וחשק ולשתף,
שפירא, אני שמחה שאתה איתנו, סיפוריך מאד מעניינים ואני בטוחה שיש עוד
הרבה באמתחתך.
 
למעלה