צהריים טובים
היום ביליתי עם הנכדה האהובה שלי איריס (קצפת), היא הזמינה אותי להצגה
בהבימה "משהו טוב", היא רצתה לגרום לי הנאה, אבל זה לא הצליח, המקומות
באולם הזה לא מסומנים, אז כשנכנסנו, נשארו 2 מקומות בשורה רחוקה,
לראות עוד איך שהוא הצלחתי, אבל לא שמעתי טוב, בקטעים שדיברו נורמלי או בקול רם, שמעתי, אבל כשלחשו ובמיוחד ליה קניג, לא שמעתי, אנשים צחקו ונהנו,
כמעט קמתי לצעוק לליה שאם היא רוצה שאשמע אותה, שתפסיק ללחוש, אבל
עצרתי את עצמי, יש לי מכשיר מגביר קול, (עם מכשיר שמיעה באוזן, אני לא מסתדרת), אבל מאז שקניתי אותו, השתמשתי
בו רק פעם אחת ושכחתי לקחת אותו, אני גם לא בטוחה שזה היה עוזר, הוא
מגביר קול של דיבור, לא של לחישות, זו הצגה של 3 דורות, נכדה, אמא
וסבתא, מדובר שם על הריון ולידה, אמא שנשלחת ע"י המעביד לפסיכיאטר
וסבתא (ליה קניג) שצריכה להפרד מבעל שהפך להיות סיעודי, זה נשמע
עצוב, אבל בעצם זו קומדיה,
אחרי זה ישבנו בבית קפה, איריס הזמינה משהו שלא היה טעים והחליפו למשהו אחר שלא היה ברור מה זה,ואני הייתי חכמה רק שתיתי קפה עם פאי תפוחים
וגלידה, כמובן שאיריס קיבלה מזה כמה ביסים, את האוכל המשונה, היא ביקשה שיארזו לה הביתה להביא לבעלה דני, הוא אוכל הכל.
בסך הכל נהניתי לבלות בחברתה ולשוחח איתה, אנחנו חברות מאד טובות.
ניצת, אין צורך לפחד מהגיל השלישי, הוא מגיע אל כולנו וכל אחד מקבל
אותו בצורה שונה, זה מה יש וצריכים ללמוד לחיות עם זה הכי טוב שאפשר,
אני בחיים לא חשבתי שאורי בן זוגי יגיע למצב שבו הוא נמצא, הוא תמיד
היה זריז ופעיל ולא ידע מה זה לראות רופא, אבל זה קרה ולמדנו להתמודד
כל יום וכל דקה, אנחנו הרבה פעמים בדיכי בגלל המצב, אבל ממשיכים.
יום טוב.