אין ברירה אלא לנהוג "בכוננות"
כשאני נוהג, אני מצפה מכל נהג על הכביש , שיתנהג באופן בלתי צפוי, ואז אני לא ממש מופתע.
לרוב המכונית אצל אשתי, ואני רוכב על קטנוע.
אני רוכב כרד"ג (כלי רכב דו גלגלי) מזה עשרות שנים ואני מיומן מאוד בנהיגה (אני גם בוגר בית הספר לנהגי מרדפים, במקור , נהגי אישים מאויימים).
קורה לי פעמים רבות שאני חומק מתאונה.
לפני שנים, עוד בהיותי בשירות, נהג כמעט דרס אותי כשהייתי רכוב על קטנוע משטרתי. בעטתי ברכב וניפצתי לו את הפנסים האחוריים והגשתי נגדו תלונה בגין נסיון לרצוח שוטר.
הוא הורשע.
הייתי מעורב בכמה תאונות מול כלי רכב ש-"לא רואים" כרד"גים, המקרה המזעזע היה כאשר אוטובוס שעמדתי ברמזור מימינו, החליט פתאום מהנתיב המרכזי לפנות ימינה כאילו אני לא קיים.
המקרה החמור ביותר היה כאשר נהגתי על הכביש המהיר בקטנוע ממשטרתי , ורכב צבאי החליט "לחתוך" אותי כאילו אני לא קיים וחבט בי והעיף אותי על המכונית שלפניי, ונמלט מהמקום.
עד היום זכורים לי פני הציפור של הנהגת, סגן אלוף במדים , נוהגת ברכב צבאי שאת מספרו ראיתי אבל לא זכרתי (ביקשתי שיחזור המספר בהיפנוזה והמשטרה סרבה כי הם מפחדים להשתמש בהיפנוזה).
תוצאת התאונה: התקף-לב, פציעה בכל הגוף, הנזק הגדול ביותר היה שבר "עצם הסירה (נביקולארה) בשתי הידיים (זו העצם המפעילה את האגודל) וכך הייתי ארבעה חדשים בגבס בשתי הידיים.
מאז הקפדתי לנסוע על השוליים, ואף דירבנתי רוכבי כרד"ג לעשות כן, וכאשר ראיתי מתנדבי משא"ז עוצרים כרד"ג על השוליים, אני הוריתי להם להמשיך לנסוע על השוליים , והעפתי לכל הרוחות את המתנדבים הללו.
פניתי לשלושה שרי תחבורה בנדון כדי לחוקק חוק או תקנה המחייבת רוכבי כרד"ג בנסיבות מתאימות, לנסוע רק על השוליים הבנויים, אולם קבלתי תשובות כל כך עלובות, שהבנתי שלא סתם הם נקראים "משרד התחבורע".
לגבי מעברי חציה, גם אם ברמזור יש אור ירוק להולכי רגל, אני בודק מה מצב כלי הרכב המתקרבים, ואם מישהו נוהג מהר מידי, אני מסמן לו לעצור.
אם אין רמזור בכל מקרה, אני מסמן לנהג לעצור, אלא אם הנהג החווה בידו שאני יכול לעבור.
לגבי התאונה שמסתבר שרכב פגע בו והעיף אותו לאי התנועה. שוב זו התרחשות שלא הולך הרגל ולא הנהג יכולים להתכונן לה, ולמרות זאת ממש בימים אלו יש תשדיר שירות שקורא להולך הרגל לא להיות שאנן ולא לחשוב שהוא מוגן במעבר חציה, אלא לשמור על עירנות.