ערב טוב
הבוקר קמנו ב5.00 אכלנו משהו, הזמנו מונית שהגיעה מיד והגענו ב-7.00
למחלקת עיניים, כמו שאמרו לנו, כשהגענו למחלקת עיניים, אמרו לנו שזה ניתוח אמבולטורי בחדר
הניתוחים האמבולטוריים בבניין נשים, הזמינו סניטר שלקח אותנו עם כסא גלגלים
לשם, חיכינו וחיכינו, אורי כל פעם נדנד לי שאכנס לשאול מה קורה ועם המון
סבלנות הסברתי לו כל פעם, שהרופא הנחמד לא שכח אותנו, בשעה 11.00
ניגש אלינו הרופא לשיחה, התנצל על זה שהניתוח הקודם ארך הרבה זמן
ואורי הוכנס לחדר הניתוח, הניתוח נמשך שעתיים וזה רק הניתוח מתחת
לעין, את הניתוח שעל האף הוחלט ביחד עם רופא פלסטיקאי שבא במיוחד,
לדחות לפעם אחרת, כי זה לא טוב לאדם בגילו ובמצבו של אורי להיות
כל כך הרבה זמן עם הרדמה מקומית וטוב עשו, כשקיבלנו את מכתב השחרור,היתה לנו בעיה בלהגיע
לתחנת המוניות, לא היתה אפשרות בשעה הזאת להשיג סניטר, כי זה
היה בזמן החלפת משמרות, אז האחות שהיתה אחראית בחדר ההמתנה
סידרה לנו את הסניטר של המחלקה והוא הביא אותנו.
עכשיו אנחנו בבית, מרגישים לא הכי בסדר, אבל הסבירו לנו שכך זה
יהיה ואיך להתמודד עם זה, אפילו העזתי להשאיר את אורי לבד בבית
וללכת לסופרפארם שליד מכון מור ולהביא את התרופות,
זה היה הדיווח היומי,
מתנצלת שלא הגבתי אל אף אחד, היום אני עסוקה רק במה שקורה לאורי
ולי ואין לי ראש לשום דבר אחר.
לילה טוב