בוקר אור לערב חג סוכות.-תודה על הברכות לקאי

[הדסהש1]

לצערי אנו נשארים בהית אבי

מצבו לא טוב היום.ובאים ביקור בית מקופת חולים..מקווה שלא ישלחו אותו לאישפוז.תמר תהמי עם משפחתך בסוכה

 

[ציפי ב החמודה]

חג שמח

הדסה, אני מקווה שאביך ירגיש טוב, לכל אלה שישבו בסוכה, אני מקווה שתהנו,
אנחנו מוזמנים ביום שישי ליומולדת 8 של הנינים המתוקים שלנו, נועם ועידן התאומים
הזהים, שכל מי שבא איתם במגע מתאהב בהם, היום הם קצת היו מסכנים, הם
היו אצל רופא עור שצרב להם יבלות, לא לשניהם באותו המקום, אבל הם לא היו
גיבורים והיא סיפרה לי בווטסאפ, שהצריחות היו כמו בטרגדיה היוונית, מסכנים
שלי, הם בטח ינחמו אחד את השני,
בעניין הנהג מונית, המרחק מקופ"ח והבית הוא בערך 1 קילומטר, בדרך כלל
יש בעיה להשתלב בתנועה שבאה מכיוון דרך בן גוריון, אבל הפעם, זה היה
חלק והגענו הביתה בצ'יק, הוא הגיע בהזמנה מתחנת המוניות הקבועה שאנחנו
נוסעים איתם והם ממש קרובים לקופ"ח, אני לא אתלונן עליו, כי אני יודעת
שלא יצא מזה כלום, זה לא נהג קבוע שלהם, היה לו שלט של גט טכסי,
אני הייתי צריכה לבדוק אם הוא הפעיל מונה ולא עשיתי את זה, כי הייתי עייפה
ועצבנית, תמר, אני יודעת שיש מקומות ששם יש מחיר קבוע לנסיעה בעיר,
אצלנו אין כזה דבר, רק שלפעמים הנהג מציע לסגור מחיר לפני התחלת הנסיעה
וזה לפי המרחק.
שיהיה חג שמח

 

[הדסהש1]

בוקר אור לערב חג סוכות.-תודה על הברכות לקאי

היום אנו נוסעים לבקר את אבי..כבר זמן מה לא ראיתיו
קשה לי לנסוע אליו בשני אוטובוסים שזה לוקח כ 2 שעות ויותר.
הכל מוכן לחג .עינת והבנות תאבונה אחר הצהריים...וסופ"ש יהיה למנוחה...ציפי לגבי המוניות אפשר להתלונן לתחנה שהוא שייך אליו.
אצלינו יש מחיר קבוע לנסיעה בעיר .20 שקל .מחוץ לעיר זה כבר בעיה .אבל יש מחירון לכל נהג..

 

[חביף]

מצוות כיבוד אב ואם

היא מצווה שחובה להקפיד בה, למרות חוסר הנוחיות לפעמים.
כך נהגתנו עם הוריי וכך אנחנו נוהגים עם החותנת שלי. ילדיי צעירים, ועדיין לא הפנימו את הענין עד הסוף מבחינת בת זוגי ואני. אבל כיוון שיש תקשורת רציפה, מלאת אהבה בינינו אז אני לא מוטרד מכך שהם באים או לא באים.

 

[בת אל57751]

עצוב ,לנהוג רק לפי המצוה כיבוד אב ואם

זה צריך לבוא מהלב ,,ומוסריות,

 

[חביף]

אין בינינו ויכוח, דא עקא

כולנו היינו כבר ילדים, נערות, גברים ונשים בוגרים.. וישנם בינינו ששכחו את זה לגמרי. בעיתונות באופן מפורש כתוב על צאצאים המאשפזים את הוריהם בבתי חולים כדי שיהיה להם חופש לצאת לחו"ל וכו'
בתי אבות [ אופסס, דיור מוגן ] מלאים בקשישות וקשישים שאף אחד, אני חוזר , אף אחד לא בא לבקר אותם, ולא שנשארו בודדים בעולם, מה פתאום. הצאצאים מגיעים כשיש ריח מוות מתקרב. [ סליחה על הציניות האכזרית שלי, אין בי רצון לפגוע ולהכאיב, יש לי מידע מהחותנת שלי. ]
נהוג לומר לפעמים על דברים שחייבים לעשות, לא מתוך רצון ש"מתוך שלא לשמהּ יהפוך לשמהּ". כלומר, אם נראה בכיבוד הורים חובה בראש ובראשונה, אולי אט אט זה יהפוך גם לרצון מהלב.
לי ברמה האישית זה עזר מאוד להיפרד מאבי ע"ה. מתוך שלא לשמה נסעתי אליו פעם בשבוע לירושלים לאחר שאמי הלכה לעולמה. לפעמים פעמיים. הוא סירב לצאת מהדירה המוגנת שלו לביקור אצלנו, רק לבדיקות בבית חולים ולהתנדבות שלו. למדתי להכיר את האיש שפחדתי ממנו שנים רבות, סלדתי מההתנהגות שלו, מצורת הדיבור שלו, הנרקסיסטיות שלו והמניפולטיביות שבו. מתוך שלא לשמה, למדתי לזהות את התכונות שקיימות אצלי שככל הנראה ירשתי ממנו, הבנתי גם למה אני לא אוהב אותו [ לא סלחתי לו לעולם על האלימות הפיזית, כדרך חינוך ,נגדנו], ולמדתי לאהוב את מגע ידו. למדתי להתיעץ אתו, למדתי להכיל אותו בכאביו הקשים הנפשיים כשהתאכזב או משהו כזה.
לולא חשבתי שזו חובתי, לא הייתי טורח להגיע אליו מעולם. לולא חשבתי שזו חובת בת זוגי ושלי להזמין ולהביא את חותנתי אלינו, אינני בטוח אם היתה באה יותר. לבוא מהלב.. לפעמים אין בלב מקום לאנשים שגידלו אותנו ולצערינו מתברר שלא תמיד באמת אהבו אותנו, שגם עכשיו אנחנו נחשבים כבושה, כסיבה לתסכול ולכעס.