עכשיו חזרנו מהאירוע
זה היה משהו צנוע, רק לקרובים ביותר בסביבות 30 אנשים כולל ילדים,
זה כבר הילד השלישי שלהם שחוגג עליה לתורה בנוסח ריפורמי, הם
עשו את זה במתנס הקרוב לביתם בראש העין, ששם יש בית כנסת
ריפורמי קטן, היה נחמד, לי היה קשה מאד להתחבר, אפילו שזה ריפורמי,
חלק מהתפילות הכרתי איכשהו, אבל הרוב היה זר לי ואני ישבתי או
עמדתי בהתאם להוראות המנחה, כמו רובוט, מה שכן ריגש אותי, אפילו
הדהים אותי, זה חתן הבר מצווה אריאל, מילד ביישן, שבקושי מדבר,
הוא היה מסמר הערב, ממש נהדר, איך שהוא הקריא את כל מה שהקריא
חוץ מההפטרה ואח"כ ההפטרה עצמה, אני ממש המומה וגאה בו, הוא
אפילו הגיב יפה כשנישקתי אותו ואמרתי לו שהוא נהדר, הוא היה מאושר,
את אירוע הבר מצווה הם יחגגו אחרי פסח במקום יותר גדול ויוזמנו
יותר אנשים, אני מקווה שנאוה תרגיש יותר טוב ותוכל גם כן להשתתף.
ניצת, זה היה פעם אחד מהכייפים שלי ושל אורי, ללכת בטיילת, לשאוף את האוויר
של הים, לקנות גלידה ולפגוש אנשים, זה משחרר את כל המתחים, כיום
אני לא יכולה לעשות את זה, אורי לא מסוגל ללכת יותר מכמה צעדים
וגם אני מתקשה בהליכה וצריכה כל 100 מטר לנוח, חבל, תנצלי כל רגע
שאת יכולה ליהנות מהדברים הכי פעוטים, כי כשזה נגמר, זה לא חוזר.