גם אנחנו עברנו איכשהו, הבקר היה קשה
בכיתי המון, בכי של שנים שעצרתי בתוכי
בצהרים הייתי בבית העלמין רק אני רונן והציפורים, שקט מוחלט אף לא נפש חיה חוץ ממני. ישבתי שעה ארוכה על האבן החמימה והרגשתי איך השלווה עוטפת אותי. איך הילד שלי מרגיע אותי ומזכיר לי לא לבכות, לא להיות עצובה, למענו. מחר אני עולה שוב עם אמא אבל הקשה כבר מאחורי. אני מקווה שהנטיעות יתנו לכם המון כח
. אל תשכחי לצלם ולהעלות תמונות. כמה טוב שיש לנו את הפורום הזה !
המשך יום קל לכולם. אילנה, אמא של רונן