בוקר אור שבוע חדש

[שרון123]

בוקר אור שבוע חדש

מה שלום כולם? נעלמתם לי...

 

[דליה ח]

משהו שרציתי לספר, ולא הזדמן...

רציתי לכתוב בסוף השבוע שעבר, רק שלא מצאתי רגע פנוי, היתה לנו שבת עמוסת אורחים. רציתי לספר על רגע אחד שהוריד אותי שאולה לחצי יום. {אני לא מרשה לעצמי יותר מזה}. ביום חמישי בבוקר, אני במטבח ,מבשלת לאורחי שעתידים להגיע, וברדיו משמיעים את השיר של ביאליק, "שלום רק שובך". אני כל כך אוהבת את השיר הזה, ומצאתי את עצמי שרה בקול רם עם הרדיו, כמו שנהגתי לעשות כל השנים שלפני... כשאני מבשלת. אבל אז הגיעה השורה "אל קולך כי ערב מה נפשי כלתה, בחורף בעוזבך מעוני", ואז פרצו הדמעות...ופרץ הבכי שאני עוצרת כבר ימים רבים. וזהו...שוב הבנתי שאיבדתי את גם חדוות הבישול, כנראה לצמיתות.

 

[שרון123]

../images/Emo14.gifאני כל כך מזדהה

פעם כל כך אהבתי לבשל ולארח. הייתי רק מחפשת הזדמנויות. היום הכל כל כך קשה וכואב ומתיש, אני לא מוצאת אנרגיות לזה. מאז שירדן נפטרה, אפשר לספור על יד אחת את הפעמים שאירחנו(חוץ מאת ההורים שלי או אמא שלו). איך הצלחת לשרוד את האירוח אחרי זה?

 

[דליה ח]

סך הכל היתה שבת נחמדה...

למזלי אלה היו בני משפחה קרובים מאוד, אנשים שאני אוהבת ,שתמכו בנו במיוחד. כך שלא הייתי צריכה לשחק יותר מידי. בסך הכל היתה שבת נחמדה מאוד. וזה רק חלק קטן מהמלחמה על השפיות שכולנו מכירים. אני מארחת הרבה, תמיד היה כך. הבית שלנו תמיד היה בית פתוח לכל המשפחה המורחבת. ולמרות הקושי אני מקפידה להמשיך עם זה, כחלק מהמאבק היום יומי לחזור לשיגרה.

 

[דנדוש2009]

ואני בדיוק ההיפך מארחת בלי הכרה

עד לאחרונה הייתי בטוחה שאני מארחת המון וממלא את הבית כי זה מעין סוג של בריחה וחוסר יכולת להתמודד כאשר הבית ריק. זה בטח אחת הסיבות, ביעוץ שקבלתי לא מזמן נאמר לי שזה גם צורת ההנצחה שלי את דניאל. דניאל רק רצתה שהבית יהיה מלא ושמח ותמיד שאורחים כבר רצו לעזוב היא היתה מציעה עוד מנה אחרונה על מנת שיישארו. הפסיכולוגית שתומכת בי אמרה לי כי מצד אחד אני ממשיכה את הדרך שדניאל אהבה ומצד שני כשאני מרגישה חרא על איך אני ממשיכה לארח ולהנות, היא אמרה שזה נובע מתחושת החמצה שדניאל כבר לא פה להינות ממה שכל כך אהבה. עכשיו אני צריכה להתרכז ולהתחבר "לאני" שלי ולחבר קטע קריאה בארוע של יום ששי. אני כל כך מחכה לארוע, הכול מוזמן וסגור בתקווה שהכול יעבור חלק ושאני אהיה חזקה ולא אתמוטט!

 

[שרון123]

גם אם לא תהיי חזקה ותתמוטטי זה בסדר

התיאור שלך את דניאל, איך היתה מחזיקה את האורחים רק עוד קצת, ממיס. מזכיר לי את ירדן... בהצלחה באירוע ביום שישי

 

[eaz1514]

../images/Emo140.gif דליה שירים זה הדבר היחיד שגורם לי לבכות

גם להיה מקרה שלא סיפרתי לפני כחודש באו הילדים לצהרים, גם אמא היתה אצלנו. ערכתי שולחן ל-6 ופתאום נפל האסימון שוב עשיתי את זה,

אנחנו לא 6 אנחנו 5. הסתכלתי על אמא ביאוש ושאלתי אותה איך אני מורידה עכשיו את הצלחות? מצד שני לא יכולתי להשאיר מקום ריק ערוך ומוכן. בסוף אמא קמה בקושי רב ובלי להגיד מילה הורידה בעצמה את הכלים המיותמים. אילנה אמא של רונן

 

[שרון123]

../images/Emo14.gif מכירה את הסיטואציות האלה../images/Emo7.gif

 

[חיה אש]

דליה....

שירים תמיד "עושים" לי את זה כל שיר מזכיר לי ארוע או תקופה וכמובן המילים המילים .... בישול לא אהבתי אף פעם אבל אירחתי ולא היתה לי בעיה עם זה למרות חוסר החדווה אבל יש דברים שלא אכין יותר והדבר הכי קשה לי זה לפתוח את שולחן האוכל לאורחים ולהכין אותו ...תמיד יחסר לי במקום בו נהג לשבת ..עשיתי את זה פעמיים מאז ומרגישה שלא יכולה להתמודד עם זה . בשבוע הבא אנחנו מתחילים רשמית פרוייקט באקים בעירנו שייקרא "פרוייקט גיא" פרוייקט של שילוב הצעירים והמשפחות עם ההוסטל בעיר להכיר ולא לפחוד ממנו זה נושא שגיא מאוד היה חשוב לו- עתיד אחיו ..אני זוכרת שעשינו אפוטרופוסות לאח לפני כשנה וחצי "קצת לפני"....ובאחד הפעמים אמרתי שאני מכינה את עצמי הרבה שנים ליום בו אצטרך לשלב את רועי בהוסטל ...גיא ישר אמר "לא יהיה " וכשהסברתי לו שאנחנו לא נהיה לצידו תמיד (אני ובן זוגי) וצריכים לדאוג לעתיד שלו לדעת שהוא במקום טוב אמר "אין בעיה הוא יהיה איתי" שכנעתי אותו שזה לא אפשרי שאני שמחה ורגועה לדעת שהוא ידאג לו ויזמין אותו שבתות וחגים וידאג לו אבל לכל אחד מהם יהיו החיים שלו הוא ומשפחתו ורועי יהיה חלק מזה ....באחד הפעמים אמר לי ספק בצחוק:"אני לא אחתום לך על האפטרופוסות..." בגלל שהיה מעל גיל 18 היה צריך לחתום גם שהוא מאשר שנהיה האפוטרופוסים.....כמובן שהוא חתם אבל החלטנו לעשות את הפרוייקט הזה על שמו ואני מקווה שזה יהיה מוצלח . :

 

[חיה אש]

ואו עכשיו אני רואה שקפצתי מנושא לנושא

דבר שקורה לי הרבה לאחרונה וזו התוצאה

 

[שרון123]

ואי חיה כמה בכיתי כשקראתי

על היחס המדהים שלו לאחיו, האובדן שלכם כפול

אני יודעת כמה כל אמא לילד מיוחד חרדה מהיום בו הילד המיוחד יישאר ללא הוריו, ואצלכם גיא היה רשת הביטחון עבור אחיו

כל כך מכעיס

 

[דליה ח]

הנצחה שאין דומה לה....

אין הנצחה ראויה יותר לגיא מהפרוייקט הזה למען האוכלוסיה המיוחדת. זה נראה לי משהו עילאי. ונראה שגיא היה כל כך רגיש שממש מתבקש פרוייקט על שמו. זה בכלל יוצא דופן, שהרי הצעירים של היום עסוקים בעצמם, בבילויים , לימודים, הקמת משפחה . ולחשוב שגיא רצה לקחת על עצמו אחריות על אחיו אחרי מאה ועשרים של ההורים, זה מרגש . וזה מזכיר לי שאחרי שאודליה ביקרה אצל סבתא שלי בבית אבות , היא הזדעזה מהמקום אף שהיה ברמה גבוהה , ומיד הצהירה בפניי "אני בחיים לא אשים אותך בבית אבות, אני אטפל בך בעצמי" . ועכשיו אין אודליה, ועל הבנים שלי אני לא אוכל להפיל את עצמי כאשה קשישה ונזקקת, בתקווה שלא אגיע לזה. אני רוצה למות קודם... אני מאחלת לכם הצלחה בפרוייקט של גיא, ושיהיה זה זיכרון לדורות......................דליה

 

[yazi22]

קשה לשיר

פעם, אהבתי לשיר להנאתי, בכל מיני הזדמנויות משונות. השירה הזאת, בקול רם, היה אחד הדברים שפתאום נקטעו. לא היה לשירה מהיכן לבוא. אני חושב שמשך כשנתיים לא שרתי בשום הזדמנות. אחר כך, לאט לאט, בכל מיני סיטואציות מיוחדות, למשל כמו שתיארת, שב הקול ויצא. לפעמים הוא משתתק לתוך דמעות, ולפעמים הוא נשאר, ונושא אותי איתו. מילים כאלה "אל קולך כי ערב מה נפשי כלתה", אי אפשר לעמוד כנגדן. ואני מנסה לא להמנע מהמשחה של השירים, כאילו משהו ממנה, כמו מכל דבר שאני עושה, ידבק גם בעמר.

 

[חיה אש]

תודה לכולן על התגובות

זה אכן נושא שהעסיק את גיא מאוד ואני מקווה שנצליח עם הרעיון.