בוקר טוב חברים
המון המון בריאות לנו, לכולנו וגם הרבה נחת.
יופי הדסה שתחגגו ב 25 לחודש, ותמשיכו עוד סיבוב של חמישים בבריאות מלאה כמובן.
בת אל, צר לי ממש ממש שאת מרגישה כך, אני חשבתי לפי תגובותייך שאת נהנית פה. חבל שלא שיתפת ולא דיברת שאת מרגישה אחרת. אני מקווה שלא מאוחר לבקש ממש שתישארי, את נקודת חן בנוף הפורום.
בקשר אליי, אני מקווה לעשות ערב סטנדפיסטים שאני אהיה המנחה ועוד 3-4 סטנדפיסטים שיופיעו יחד איתי. אתמול נסעתי למועדון סטנדפיסטים כדי לבחור לי את השלושה שיתלוו אליי. ישבתי כמו אמרגן חשוב בקהל, רשמתי ציונים על הנייר שהיה לפניי ודיברתי עם הסטנדפיסטים הנבחרים. הם התלהבו מאוד להופיע אבל כששמעו שזה קהל גימלאי דתי אמר כול אחד "אני לא יכול להופיע בלי הבדיחות הגסות" בסוף אני אופיע לבד.
חיוכון:
אמא של מישל באה לבקר אותו בדירת
השותפים שלו, ומתארחת לארוחת ערב.
במהלך השהות, הבחינה כי בין בנה לבין
שותפו לדירה, יש יחסים שנראים קצת
יותר מסתם שותפים. בסוף הערב ניסתה
לשאול את בנה בעדינות, אך הוא השיב:
"אמא, אנחנו רק שותפים".
כעבור מספר ימים מבחין השותף, כי
פמוטי הכסף היקרים שהיו על השולחן
נעלמו. שואל את מישל: "יכול להיות
שאמא שלך לקחה אותם??"
מישל מהסס, מתקשר לאמא שלו ושואל:
"אמא, אני לא אומר שלקחת את הפמוטים.
אני גם לא אומר שלא לקחת את הפמוטים.
אבל אנחנו לא מוצאים אותם מאז שהיית
אצלנו".
משיבה לו האם: "מישל, אני לא אומרת
שאתה שוכב עם השותף שלך. אני גם לא
אומרת שאתה לא שוכב עם השותף שלך.
אבל אם הוא היה ישן במיטה שלו, כבר
מזמן הוא היה מוצא את הפמוטים"...
יעלי