בוקר אור

שרון123

New member
בוקר אור../images/Emo42.gif

מה שלום כולם? אצלנו מאד עמוס. שוב אנחנו עוברים על חפצים של ירדן, ורוצים להחליט מה לעשות איתם. יש ארון זיכרון עם חלק גדול מהדברים שלה - יצירות, משחקים, דברים שהיא אהבה. הארון הזה יפהפה ומואר תמיד, נמצא בסלון הבית. את הרהיטים והדברים הגדולים תרמנו, אבל עדיין יש לא מעט דברים ששמנו בחדר שהיה של האופר, ועכשיו אנחנו רוצים לפנות אותו. קשה לי להחליט אם לארגן ארון נוסף, ואם כן, אז איפה? או אולי למצוא מדף או מגירות בארון שלנו? אין לנו ממש מקומות פנויים בבית לארון. ולשים את הדברים במגירה סגורה עושה לי מין תחושת מועקה שקשה לי להסביר. אולי מישהי מכן תוכל להבין את זה ולהסביר לי.
 

דליה ח

New member
אוי שרוני, הדילמות ...הדילמות.

אני נעשיתי חולה בימים שהתעסקתי עם זה. ואני מבינה, אבל לא בטוחה שיכולה להסביר. מי יכול להסביר ? איך אפשר לדחוס חפצים שהיו חיים שלמים של הילדים במקום שאין בו חיים ? אצלי זה היה במזוודה, כמו שכתבתי בשיר "חיים שלמים בתוך מזוודה". אצלך זו מגירה, אולי אפשר לתת צבע חי למגירה, להדביק מדבקה צבעונית , משהו שייתן חיים למגירה. אז אולי תהיה לך פחות מועקה כשתראי את כל החפצים שהיו בשימוש והיום הם מוטמנים במגירה סגורה. סתם רעיון שעלה לי ברגע, ואולי זה בגלל שהחדר של אודליה כולו צבעוני, מאובזר במשחקים של הנכדים, החדר נראה מאוד חי. כאילו גרים שם ילדים באופו קבוע. זה עושה לי טוב להכנס לשם ולראות הרבה צבע. מקווה שעזרתי טיפה...................דליה
 

שרון123

New member
דליה עזרת מאד

אמנם לא כתבתי קודם, אבל בזכות דברייך הגעתי למסקנה שמקומם של חלק מבדברים יהיה בחזרה בחדר שהיה שלה, שהיום הוא חדר משפחה. דודו מתנגד בינתיים כי הוא לא רוצה שהילדים יוציאו ויערבבו את הדברים עם הדברים שלהם. אנחנו צריכים עוד לחשוב על זה...
 

eaz1514

New member
שרוני להבין אנבנותי אתן יודעות שלי אין דילמות

בחדר של רונן לא נוגעים! זה לא נתון למחשבה אפילו כך שלי, בעניין זה יותר קל. מצד שני הרבה מחשבות מתרוצצות לי בראש בימים אלה, הזמן רץ לעבר האזכרה זכרונות החודשים האלה לפי 6 שנים צצים ברגעים הכי בלתי צפוייים. תחושת מועקה עוטפת אותי כבר שבועיים, אולי זו הסיבה שאני לא מצליחה להתפטר מהשפעת, וירוס, הצטננות - מחק את המיותר.
 

ariane

New member
לי לא היו הרבה דילמות בעניין הזה

פשוט מיד אחרי השיבה אני אספתי את כל מה שיה השייך לרפאל ושלא היה חשוב לי לשמור עליו ותרמתי לגן הנפלא שבו הוא היה, כולל הבגדים שידעו למי לתת ובטוחה שהגיע למקום טוב במיוחד שהיו בגדים יפים ולרוב ממש חדשים. ולגבי החפצים היותר אישיים, הצעצועים ההכי אהובים עליו, השמיכי היקרה שלו ועוד כמה דברים שהיו כל כך שלו שלא יכלתי לעזוב אותם קנינו קופסא באיקאה והכנסנו את הכל בפנים. הקופסא על מדף שנמצא מעל מכונת הכביסה במרפסת שרות. המדפים האלה נבנו במיוחד בין היתר כדי להיות המקום של קופסא. וכן, פה ושם נטקלת בצעצוע שנשכח, בזוג גרביים או נעליים של רפאל. וגם חלק גדול שציוד הרפואי שלו עוד מסתובב בבית כמו מסכות לאיהלציה, צינורות חמצן וכו', מידי פעם זורקת לפח מה שלא חשוב לי, השאר ממשיך להסתובב ככה בבית. חלק מהדברים הילדה לקחה לעמה ואומרת שרפאל נתן לה אותם כי עכשיו הוא כבר לא פה. לא יכלתי לסבול רק את המחשבה להשאיר דברים איך שזה היה כשהוא היה איתנו. כיום אפילו לראות את הוילון שהוא היה רגיל למשוך עם הצחוק המתגלגל שלו קשה לי לפעמים לראות. חלום שלי הוא לעבור בכלל בית, לא להיות שם יותר.
 

חיה אש

New member
יש דברים שאני לא מרשה לגעת בהם

אבל החדר היום הוא חדר המחשב שלנו ובו אני יושבת כרגע ...בארון בשידה ליד הארון בחפצים שהשאיר על שולחן המחשב כמו קופסת סיגריות משקפיים אפילו תמונה של דניאל הכל על השולחן מזל שהוא מספיק גדול. מידי פעם דניאל מבקש לישון בחדר ואני מרשה לו מה שעשה לי "טוב" שראיתי כמה עזר לדניאל שפתחתי את החדר ונתתי לו להשתמש \בו כמובן ידוע לו שכרגע לא מזיזים כלום.
 

שרון123

New member
תודה לכל העונות../images/Emo24.gif

בינתיים לא הגענו להחלטות, ולא הזזנו כלום, אבל אני מקווה שנוכל לעשות את זה בשבועות הקרובים
 

פזגורית

New member
דרישת שלום בכל מקום

טוב.. לא ב-כ-ל מקום, אבל בהרבה. חלק מהדברים באמת מסרנו - בגדים, משחקים, חפצים. חלק עדיין בארון שלו, ואני לא מצליחה לגעת בזה ו"לסיים" עם זה. ומה זה "דרישת שלום"? כל אחד מהילדים לקח לעצמ וכל מיני דברים קטנים, שהם שמו לעצמם במקומות שלהם - במגירות, על השולחן או על מדף. זוג גרבייםף כובע, שמיכה, דובי, משחק. הם לא נותנים לאפאחד לגעת בזה. על המקרר יש תמונות מגנטים שקיבלנו מהגן בראש השנה לפני שנה, שאפאחד לא מוריד. אני אוהבת את דרישות השלום הללו. לא שאני צריכה תזכורות כמובן, זה כל הזמן איתי. אבל זה חשוב לי "לפגוש" אותו מדי פעם דרך החפצים. אמרתי שהוא ניצח אפילו את אמא שלי, שנפטרה לפי 9 שנים - הוא נוכח במחשבותי ביומיום יותר מאשר היא, וזה הישג מכובד... אז אחרי כל ההשתפכות הזו.. מה אני מציעה לך, שרון יקרה? לקחת קופסאות קטנות, חקן אולי שקופות, ולשים בהם דברים קטנים, שחשוב לך שישארו איתכם. ואת הקופסאות לשים בכל מיני מקומות - מגירות, ארונות, מדפים. ואז ניפגשים בזה מדי זמן. אני אהבתי לתת את הדברים שלו - זה נתן לי תחושה שיש לו המשך בכל מיני מקומות, לא רק בלבבות שלנו. מקווה שעזרתי במשהו. מחבקת אותך. זה קשה.
 

שרון123

New member
בהחלט עזרת.

אני מאד מתחברת לדברים שכתבת. אני חושבת שחלק מהדברים יישמרו במקומות מוגנים יותר, אבל בהחלט נחזיר חלק מהמדבקות-חרוזים-חומרי יצירה-צקלות ארטיק צבעוניים וכד' לשימוש הילדים
 

חיה אש

New member
על המקרר ...

על המקרר יש עד היום ,מחובר במגנטים , דף פוליו שגיא כתב את שמו בגדול וחילק את האותיות לחלקים של חודשים עד השחרור לא קרא לזה "טבלת יאוש" סתם טבלה לשחרור . כל חודש עם סיומו דניאל צבע את החלק של אותו חודש האותה ג' היה כמעט מלאה ב - ב- 31.7.2008 גיא התעקש לצבוע את חודש יולי ....ביקשתי אותו שימתין עוד יום שהחודש הסתיים אבל הוא אמר לי שהוא רוצה פעם אחת לצבוע גם ....למחרת ארעה התאונה הנוראית. רוצה להעביר את זה למסגרת אבל הלב לא נותן להוריד את זה מהמקרר ...
 
למעלה